אינפוזיה
כמו סוללה נטענת
אני שבה ומתרוקנת
שוב מתבוננת
בתוכי יש פצע עמוק המסרב לעזוב.
הגלולה מתפשטת,
אט אט- חודרת
אל גופי.
נשאבת וקורסת,
אל חדרי הלב.
הוורידים מתרחבים
ומתפוצצים מחוסר תקווה.
שוב מתמלאת ומתרוקנת
כמו סוללה.
האכזבה מתעתעת בי וקורעת אותי באכזריות
כמו תער חד.
פוגעת בנימים הכי קטנים.
ומותירה אותם מדממים.
אני נגמרת
כשהסימנים מופיעים,
הם מסרבים לחמוק
והפצע נעשה עמוק יותר.
תגובות (0)