אינספור רגעים

אני יושבת מול יומן. מנסה להיזכר.
אך הקושי לא קטן. איני זוכרת כלום יותר.
אני הולכת בראשי, כבמבוך גדול ורע.
מחפשת חוט משי, רמז דק.
אך תמיד מגיעה למבוי סתום.
כנראה שאין כבר כלום.

דפדפתי בזיכרונות, כמו בספר יקר ערך.
חיפשתי משהו טוב, שיראה לי את הדרך.
ופתאום – נזכרתי ברגע אחד.
בודד. מיוחד.
הרגע שבו הכרתי אותו,
האדם שאהבתי. האדם שהיה אלי כל כך קרוב.

רגע נוסף הגיע פתאום.
רגע בלי עצב. רגע של טוב.
הרגע שבו חייכתי, כשהייתי קטנה.
כשאבי קנה לי גלידה מאוד טעימה.

גל הגיע אליי.
גל של רגעים, של עצב ושמחה.

נזכרתי ברגע של הצלחה במבחן,
וברגע של עצב מפרידה נצחית מאדם.

והיה שם גם הרגע המושלם,
שבו התאהבתי, בפעם הראשונה, באדם.

היה שם הרגע של התרגשות,
כשהופעתי ושרתי כל כך בקלות.

ורגע נפלא היה שם –
כשאימי חזרה אחרי הרבה זמן.

רגע של מסתורין עטף אותי כשמיכה,
השאלה – האם חברתי התהפכה?

אינספור רגעים היו בגל,
הטובים, הרעים, ואלה שלא זכרתי בכלל.
אינספור רגעים, לטוב ולרע,
עכשיו רק נותר לי לכתוב אותם במהרה.