אין תחתית לתהום

הגעתי לתחתית וויתרתי על עצמי בלי לחשוב,
לא העזתי לעלות, לנסות לעלות.
פחד מכה בי כמו ברק, והרעם רק לוחש מילים
מילים שאנשים כבר לא שומעים.
משהו בחיוך נהיה פחות שמח,
איכשהו אני לא מצחיקה יותר לצחוק
כתבתי שאלות, כי אני באמת לא מבינה;
חבל רק שלא קיבלתי את התשובות.
הסתכלתי לצדדים, אף אחד לא העז לעלות
ורציתי להיות שונה, רציתי אומץ,
וניסיתי להבין, אבל זה היה קשה להבין
שבכלל אין תחתית לתהום.

בזמן שכולם עדיין נמצאים בפסגה,
אני קפצתי לתהום, סתם כך, ללא סיבה,
ולתהום אין תחתית, היא ארוכה ונצחית,
ומי נפגש בדרכה, ומי חווה את טובה,
תקפוץ ואולי תגלה תשובתך.