בהתחלה חשתי בטחון מסוים מזה שקרים סופחה, לפחות סבתא לא צריכה להיות חלק מהמלחמה הזאת. עכשיו אני מבין שיוקר המחייה, העוני, המחסור בכל מה שצריך בשביל לחיות בעצם הולך להתדרדר ובגדול, בעיר שגם ככה יקר מאוד לגור בה.
ומצד שני, יש את הקרובים בחרקוב וקייב, שמופגזים יום וליל, מחתבאים מתחת לבניינים, לא יודע אם תשאר להם מדינה בסוף. כל יום עושה העתק הדבק לכל מידע של השגרירות באוקראינה, כל מספר טלפון, כל מידע על רכבות ואוטובוסים לחילוץ אבל מעבר לזה אין לי מה לעשות, רק לשלוח להם.
אני כבר יותר מחודש קורא כל יום כל עדכון, צופה בכל כתבה ואני רוצה לבכות כל פעם מחדש.
וזה רק מתדרדר.
שתי המדינות שמחזיקות בזהותי ובאהבתי אליהן נלחמות, בלי סיבה, בגלל דיקטטור אחד.
תגובות (0)