אין לי מושג איך לקרוא לך.

האדמה נשמטת מרגלייך,
נראה כי אין דרך לראות את פנייך.
עינייך השחורות צועקות מעין צעקה שקטה,
ואני מנסה להבין מה הבעיה ולראות מבעד לחשכה.

היום עובר בכאילו,
נדמה כי כל יום לא אמיתי אפילו.
ידייך השמוטות קוראות בשמי לעזרה דחופה,
ועדיין ההרגשה היא שכל שנייה שעוברת אני הפוכה.

העולם קורא לך,
נשמע שכל יום הוא יותר רוצה אותך.
השפתיים שננשכות על ידייך עוצרות נשימה,
ואני מאוד מקווה שההחלטה ההרת גורל תהיה נכונה.