אין כותרת

ערפל כיסה את גופי,
עורי המיוזע שדמע בלילות צמא לך,
שטלטפו תאהבו ללא ערף,
ככלות קולי, ספרת את ימי.
שעלתה החשכה ודמעותיי התנפצו על המזח,
מזח עיניי,
סרבת להביט במבטיי.
ספר נכתב על כל אחת מאלו,
כל אחד ממבטיי הערומים המתאווים בך,
קוראים לך,
בוא תלטש את איבריי,
את אסיריי שלי.
כשהבטתי בך המילים עופעפו באוויר,
אך לא מצאו את צרופיהן, כוונותיהם הנכתבות,
שתנדד ותהדהד בהן.
טרוף חושי סגדו לך בחדריי בחדרנו שלנו.
לא ידעת,
ליבי החל את רשרושיו ולא שמעת.
לא שמעת דבר.
לא רצית דבר.