אין אדם
אין אדם
אין אדם אחד בעולם
שאליו אני יכולה להתקשר
ולדבר, לדבר, לדבר
להתקשר מבלי להסס, ככה סתם
ולדבר באופן חלק, נקי, שוטף
מתוך ידיעה
שהקול שלי, השבור, הולך להישמע
יש שם מישהו מעבר לקו
שבאמת מעוניין לשמוע אותו
שהכאב שלי, הדומם, הולך לחדור
מבעד למסך הזכוכית הסדוק
ולקבל ליטוף מילולי קטן – אך חשוב
שהצורך שלי, המודחק, אכן ייענה
ברצון, בסובלנות, בהבנה
אולי אפילו באהבה
אין אדם כזה בעולם, אין אדם כזה כלל
וזו הסיבה שאני שואלת את עצמי,
שוב ושוב,
מה הטעם בכלל?
תגובות (1)
לפעמים אני מרגישה שאני מטריחה יותר מידי את חברות שלי כשאני משתפת אותן בבעיות שלי עד שאני מעדיפה שלא לדבר עליהם בכלל. רק במצבים שאני מרגישה שאתפוצץ אם לא אדבר עם מישהי אז אני משתפת, אבל רק את אלה שאני יודעת שבאמת יקשיבו לי.
זה באמת קשה למצוא אנשים כאלה שיהיה להם אכפת ממך, אבל תמיד שווה לנסות. לפעמים אנשים יכולים להפתיע או להשתנות.