אימא שלך

פעם, את יודעת,
היה לה שיער כמו נהר, וקלרינט.
מבט מהפנט
ומחברת פשוטה, מקושטת פרחים
מלאה בשירים עצובים
שכתבה.
היא סיפרה:
'בספר אדום מלא בגופות
קראתי על כל המחלות'.
את יודעת, כשהתחתנה
היה לה שיער קצרצר, גוף צר
ואבא אמר:
'כה נשית, כה רגשית'
ובראשית היא ילדה ילדים.
אותי ואותך ואותם
היא אהבה את כולם?
היא אהבה טוליפים, היא אהבה נחת
וחליפת שמנת ישנה כשנאנחה:
'אני שמנה, אני שמנה'
היינו בבטן שלה?
פעם היא קראה על שלדים,
היה לה חלום ליילד ילדים.
באמת?
היא מדברת בטלפון והולכת לישון
חולפת על פני החלון.
אימא? אימא?: את שואלת
נראה לך שגם היא?