אילמים
הגיעה העת
הגיעה השעה
בה טריליון מיצנחים
מנחירי אפינו
ירדו למטה.
וליגיון תותחים
ירה על הלב העצוב.
העיניים לא יביטו
אבל האוזניים ישמעו
קול פיצוח כמו צחוק
אבל של בכייה גואה.
ואז נרכין ראשינו
אבל נחשוב על העננים –
למה עשית לנו אובדן
למה השארת אותנו אילמים.
תגובות (3)
אני אוהב את התמונה שהשיר יוצר, אבל הוא לא מתחבר לי.
מתחיל יפה, מאד יפה, אך הסוף קצת יצא פתאום מהסדר. כאילו נפסק נושא השיר באיזשהו שלב. בעצם, עכשיו כשאני קוראת שוב, יותר מסתדר לי בעין. אוף אני לא יודעת חח אני עייפה ואין לי ראש כרגע. רציתי להגיב לך עוד בצהריים אבל לא היה לי זמן ועכשיו זה הזמן היחיד שלי אז… תצטרכי להתמודד עם חוסר ההחלטיות שלי.
אבל בכללי יצא יפה, אני חושבת.
מסכימה עם שניכם