אז אמרתי/איך להסביר…

איך אוכל לגרום לה לראות,
שיש יותר ממה שהעין רואה,
כגון המבט השבור, הדמעה הקטנה;
היא צריכה קצת שליטה,
כי היא כמו חיה רעה,
אך חומת אל-פלד מקיפה את כולה.

אמרתי לעצמי,
שזה בא בגלים,
אך היא רק צריכה לתת לזה זמן להחלים,
לכאב הישן שהיא חשה.

ניסיתי לעשות מה שכולם עושים,
לחכות שהזמן יעשה את שלו,
אך יש אנשים שפשוט לא מבינים,
שגם לאחרים יש חיים קצת קשים.

אז התלוננתי רבות וחפרתי מעט,
"בבקשה רק תקשיבי," זה מה שאמרתי.
רק לצעוק היא יודעת,
אחרת היא מרגישה בודדה,
ללא יחס או אופי,
היא מרימה את קולה.

אמרתי לעצמי,
שאנשים משתנים,
אך לפעמים זה לוקח יותר זמן ממה שחושבים,
אולי צריך מקרים קיצוניים.