אז אמרו לי (תצורה סופית)
אז פקחתי את עיניי
ייבשתי דמעותיי
ולא נתתי לעצמי להיכנע שוב
כל לילה במיטה
התמלאתי חרטה
כמה עוד אפשר
לאט לאט ליבי נשבר
זה מציף
וזה שורף
המאמץ מתנדף
לא מותיר
שום חותם
נעלם, ככה סתם
בניתי במו ידיי
את שהרסתי יותר מדי
ונזכרתי בכל מה שבאמת חשוב
בלי רגשות אשמה
קמתי מהאדמה
ועפתי כמו ציפור
כן, דאיתי סחור וסחור
זה מציף
וזה שורף
המאמץ שהתנדף
התנער
מהאבק
לא לשווא ולא לסרק
ושינסתי את מותניי
עם חיוך על שפתיי
ואבא למעלה רואה הכל
אני לא פוחדת יותר ליפול
זה מציף
וזה שורף
המאמץ שהתנדף
התנער
מהאבק
לא לשווא ולא לסרק
והצלחתי לעמוד
על רגליי בלי לפחוד
תגובות (4)
וואו ממש ממש יפה♥
אהבתי מאוד את סגנון הכתיבה של מספר רב של בתים בשורות קצרצרות זה ממש זרם בקריאה.
תמשיך/כי לכתוב!
+5
מדהים. פשוט ככה.
אם ההצעה שלך להקלטה באמת רצינית, את יכולה לעשת את זה לבד, בלי אנשים שאת לא מכירה מהאינטרנט. זה באמת שיר טוב.
קטניס אוורדין, סוף. (סיומת קבועה. תתעלמי.)
כל כך התגעגעתי לכתיבה המדהימה שלך!! (מעניין אם את זוכרת אותי -.-)
זה פשוט לקרוא ולזרום, באמת. אהבתי מאוד
אכן כתיבה מדהימה וזורמת כמו שציינו מעליי.
אהבתי מאוד, אני כבר ממש יכולה לדמיין את השיר עם לחן מלווה בשירה.
בהצלחה!