אותה סיומת, אותו עולם

שניהם דיברו כמו מבוגרים
או פילוסופים;
הם לא דיברו שקרים,
והם תמיד אמרו מה שכולם חושבים
אבל זה בגלל שהם היו אמיצים,
או חכמים, או טיפשים, קשה להחליט;
לפעמים הם הוכיחו את עצמם,
ולפעמים אנחנו לא האמנו לטיפשותם.

אבל הם לא שיקרו,
הם לא הפרו הבטחות,
הם לא שיחקו באנשים
הם לא שיחקו עם תגיות;
הם לא ברחו,
הם נלחמו,
ואף אחד לא שבר אותם,
הם רק רצו לשנות את העולם,
בטיפשותם.

וזה ממש הצחיק אותם
כשהעמדנו פני העם,
וזה היה ממש נורא
כשיום אחד הרגו אותה,
והתגובות, העיתונים,
חדשות ופרסומים,
ומה לא? כולם דיברו,
כולם אמרו שהם יודעים
חלקם שתקו.
וזה היה בלגן רציני,
עד שהחליט האיש השני
לגמור את העניין עם רובה או צעיף,
וזה הפסיק.

זה נגמר ממש מעיק,
הם הלכו בלי לחשוב בכלל
אך לאום ירגיש
בלי מישהו קצת תם,
ואני מתגעגעת לסתימות שלהם,
אבל כנראה היה זה גבולם
מה הם כבר רצו לעשות?
רק קצת לשנות את העולם, בטיפשותם.