אוקיי, השיר/סיפור הזה הוא לגמרי בזכות *נואל* שגרמה לי להבין כמה אני אוהבת את החברה המדהימה שלי…..

נפגשנו בגן,
הסתכלת בי בעיניים התכולות האלה,
והצעת לי לשחק.
מאז היינו חברות.
רק השנה הבנתי כמה אני אוהבת אותך,
כמה אני זקוקה למילים האוהבות שלך ולחיבוקים שלך,
כמה להסתכל עלייך,
ילדה כל כך כל כך יפה,
גורם לי להרגיש גאווה,
להיות שמחה בשבילך,
כשבבנות אחרות אני מקנאה.
הדרך שאת גורמת לי לרצות לשפוך את הלב,
לומר הכל ולא להשאיר דבר בחשכה.
רק דבר אחד מונע ממני לומר לך הכל,
וזו סיבה כל כך טיפשית.
אני מפחדת שתיגעלי ממני,
שתגלי מה אני באמת ותלכי,
תסובבי את גבך אליי,
ותנטשי אותי בלי דרך מוצא,
בלי מי שיאיר אותי,
שיבנה מחדש את החורבות שהחיים עשו ממני.
אבל אני מכירה אותך,
את לא תעשי את זה לאף אחד.
ואני יודעת,
כי גם לך יש כל כך הרבה כאב בחיים,
שאני רוצה לקחת ממך.
אני אוהבת אותך,
באמת,
לא סתם,
את משהו מיוחד.
אני רוצה להגיד לך תודה על כל מה שעשית,
על שהקשבת,
שסיפרת,
ושאף פעם לא שפטת.
רק אהבה את נותנת,
ובפעם הראשונה מאז שהוא הלך,
פתחתי את השערים ואימצתי אותך פנימה,
מחבקת אותך ואוהבת את החום שלך.