בעוד שנים

אולי בעוד שנים, הכל יהיה בסדר.
אולי יהיה מצב, של שקט ושל סדר.
אולי יבוא היום, שבו נשב יחדיו,
על שפת הים, לא נתחפר יותר בחול הרך.
נשב לנו בשתיקה, אני ואתה,
ונכוון את מבטינו לכיוון הזריחה.
וזהו. השמש יותר לא תשקע.

אולי כל זה יקרה, נשאר רק לקוות.
לשאת תפילה אולי, ולא להכבות.
לדבר אל הדומים לנו, הם עוד משפיעים.
אנחנו כאן עכשיו, את הגורל קובעים.
אם אפשר עוד להגיע, אל המצב הטוב,
צריכים אנחנו לעצור לרגע, ולחשוב.

אולי בעוד שנים,
דבר לא יהיה מלבד העננים.
השמש תעלם, ויגמרו החיים.
נהלך בודדים, על שטחים מתים.
מתים. כמו כל האחרים.

ומה יקרה אז? נחפש אשמים?
את מה זה ישנה, אם אין יותר חיים?

ואולי אני עדיין, ילדה קטנה ותמימה.
שלכאורה, דבר לא מבינה.
אולי בזה אתם אפילו צודקים,
אך לפחות אני מעריכה את החיים.