אויב הציבור מספר אחד
להיות מסוכן, כמו מכת ברק
אדמה חרוכה ומוכה, כולנו דילינג'ר
אהודים ומעוררי אימה בלב הארץ
אגרוף אחר אגרוף
מושכים אלינו רווחים, דלק ואוויר
משחק של ספרות, אפסים ואחדות
כולנו אויבים של עצמנו, ואיך זה יתכן?
נזר הבריאה מתהלך בעולם
לפניו צומחים ואחריו נובלים
רתמנו את הרוח והאש לעצמנו
משחקים בלגעת בשמיים
טבע מתועש, ריח שרוף של מוות
נולדים כדי למות לפני שזורחת השמש
עצים מושחזים, כותבים סיומות
מעמידים פנים שלא מעמידים פנים
שהכול הולך וחוזר, כאילו הסוף לא קיים
ברזל שוכב בין העלים, רעליו מתפזרים
וכולנו דילינג'ר, מבוקשים.
תגובות (2)
אהבתי. מאוד. אין הרבה דברים שגורמים לי להיות חסרת מילים. אין הרבה שירים שגורמים לי לרצות לכתוב אותם בעצמי. הכתיבה…. הכתיבה מדהימה. (בטח יצאתי די טיפשה, אבל זו האמת לאמיתה). התיאורים… המילים….. החיבורים…. התאהבתי. אם זה בשיר או בנפש הפואטית שכתבה אותו, זאת לא אדע. (אם זה יוצא קריפי, סורי.) זה מאוד עמוק.. אוי זה חסר תקדים אני סוג של במצב של הלם. "נזר הבריאה מתהלך בעולם לפניו צומחים ואחריו נובלים"… כל כך… כל כך… וואו. "רתמנו את הרוח והאש לעצמנו משחקים בלגעת בשמיים"… שהכל משחק. אף אחד לא אמיתי וכל מה שאנחנו עושים מנצל דברים מעל ומעבר אלינו. "נולדים כדי למות לפני שהשמש זורחת". הכי אהבתי את השורה הזו. "נולדים כדי למות"…. מדהים. פשוט פשוט מדהים. אני אוכל לבזבז כאן משטח של דף שלם ולא אצליח לתאר את מה שהמילים שלך עושות לי. וואו, יצאתי מטומטמת ברמות. אבל ברצינות, שווה את זה. הכתיבה מדהימה ותהיה בטוח שאקרא את יתר השירים והסיפורים שלך.
אממ..ואו חח תודה.
מותר לך לכתוב מה שתרצי..וכל מה שכתבת מקובל, אומנם קצת מפתיע אבל אני מקבל את זה באהבה(: