אוטובוס למרכז

המוזיקה באוזניי
מוסיפה את הדרמה
לקראת הרגע
שלא מגיע לשיא

אני על האוטובוס
התחנה מתקרבת
והנשמה זועקת לי
סעי!

הלוואי שהדרך הזו
תמשיך לתמיד
וההרהור
לא ייגמר לעולם.

אני עדיין על הגשר
לקראת רגע שמגיע
והאמת, הוא
בכלל לא קיים.

אז תמשיכי להאיר שמש
תמשיכו לחייך צמרות
אל תקמלו
הישארו.

היא משקיפה על המים
משקיפה על העיניים
אל תסגרו,
היפתחו.

כי רק בדרך-
השקט הוא מוזיקה,
והכול
נראה אפשרי.

תסכלי על האופק,
בו יש רמזים,
באיזו פינה
תבחרי?

והנה, התחנה מגיעה
והשמש מתחבאת
אולי מתנצלת היא
בפניי.

כי אין לה תשובות
כי לאף אחד אין
רק אני, עם עצמי,
עם פחדיי.

אבל אני נושמת עמוק
ועוד "יהיה טוב" אחד
וחיוך
שהוא לא רצוני.

כי אני חייבת להאמין
שהכול עוד פתוח
ושאצליח
לכתוב סיפורי.