אהובה/אל תעזבי
ואיך פתאום הכל שוב מסתובב, מסתובב,
לאט,
השברים נעלמים;
ושוב הכל חוזר ומשתלט, מתלהט,
לוקח, את חיי השלווים.
אני נופל לאט איתך,
אל האדמה, שמכה בי בחוזקה,
ולא מצליח לעלות,
עזרי לי, אהובה…
ולא נוכל יותר להירגע, בלי להיפגע,
לאט,
אני אוסף את הדברים;
ואת יושבת שם, ומחכה, מחכה,
כאילו, אין לי פחד בפנים.
ומה שכל זה עכשיו עושה לי,
איך אני שוב מתמלא בכעסים,
עליי, ועל כל מה שקבור עמוק בפנים,
אל תעזבי אותי עכשיו, לבד…
תגובות (6)
אהבתי מאוד במיוחד את הסוף! שיר חזר מלא רגש
אני ממש ממש אוהבת את הכתיבה שלך, יש בה משהו מיוחד שגורם לי לרצות לקרוא עוד ועוד. (אני יודעת שאני אף פעם לא מגיבה, אבל אני תמיד חושבת שאני אגיב אחר כך ואז אני שוכחת ><)
תודה וונדי! ☺
וגם נייט ;)
הכתיבה באמת יפה, אבל עדיין מרגיש לי שמשהו חסר, קראתי את השיר שלך הרבה פעמים ואז הבנתי
בשביל שהשיר יהיה מושלם תוסיפי בו יותר חריזה- אפשר לראות שהשתמשת בחריזה מסורגת אבל זה לא מספיק
החריזה תעלה את רמת הכתיבה שלך למקומות הרבה יותר עמוקים ומגוונים.
בשביל שתוכלי להבין את זה יותר טוב, תראי את החריזה של השיר ״עדיין ריק״ ותעשי השוואה בין החריזה שלו לשלך.
אני אשתדל יותר להבא, תודה!
(לא השתמשתי בכל במנגינה שלו, בגלל זה זה נראה מוזר (תכלס זה יוצא יפה כשאני שרה את זה))
וואו, פשוט וואו. אני לא הייתי משנה כלום.