אהבתי

אהבתי כנהר תכול
אשר דבר קיומו נותר סוד נחבא
עבור תושבי העיר ותושבי הכפר
נפש חיה לא התרשמה מזרימתו מעולם.

אהבתי היא הססנית,
כציפור שיר הלכודה בצנצנת זכוכית.
היא יקרת ערך, עקשנית,
פנינה שלא מסתפקת בלהיות משנית.

אהבתי בררנית, רכה,
אינה מתמסרת בקלות.
מעדיפה להיוותר בגפה,
מאשר להתקיים רק לשם הנראות.

אהבתי מתנוססת
על שלטי הפגנות, המורמים עד לירח.
אותה לא ניתן לאלף,
גבר שווה-נפש ודאי היה ממנה בורח.

אוי לאהבתי היפה והנכזבת,
מתעוררת בחשיכה ומאירה את השמיים.
כמה מכמיר שכל זאת קורה
בשעה בה הלב המאוכזב טובע לו במים.