אהבתי כסלע….

אהבתי כסלע,
אהבתך כמים,
כגלים השוטפים את הכול.
ושוב אתה עולה עליי,
דורס אותי!
הורס אותי!
ולאט לאט מתחלחל בתוכי.

והנה אני,
חושבת על מה שהיה,
אילו אני הייתי במקומך.
אילו אני הייתי אתה.

אילו הייתי אתה,
הייתי הרבה יותר שקטה.
הרבה יותר נינוחה.
לא הייתי גורמת לפרץ של סערה.

אילו הייתי אתה,
הייתי גורמת לספינה טרופה
לשוט מעל המים ולא לטבוע.
הייתי מובילה אנשים טובים
למקום טוב יותר.

הייתי נעימה,
שקטה,
טובה!

אבל אני אינני אתה….

כי אני רק עומדת,
נשארת,
אינני פוגעת!
אינני הורסת!
אהבתי היא כסלע.
שאינו זע ואינו נע.

כסלע פגיע.
כסלע חלש שעל שפת
האוקיינוס הגדול.

אהבתי כסלע,
אהבתך כמים,
כגלים השוטפים את הכל.
ושוב אתה עולה עליי,
דורס אותי!
הורס אותי!
ולאט לאט מתחלחל בתוכי.
והנה עם השנים.
אני אינני, אני נעלמת.
אני מתפוררת.

אני הופכת לגרגירי חול זעירים
המתקיימים מאור השמש….