אהבה עצמית
האיש,
שרוט קצת חתוך
מוגש על דלת
מוגש על מפית
באינוורסיה
חתולית. והראש בפיזור
מרחבי מכפלה פנימיים
לשרוט את הידית, ולשרוק:
"אני חוצץ חלוד.
אני חיה בייסוריה."
הראש מחזיר;
איחוד עם הדלת
הלוואי
אם רק ינפיש
אם רק –
הוא דלת.
(בועת חלומית)
הוא עף בשחקים
עם כנפיים של
דלת
עם פה
של דלת
האוזן שלו נוקשת כמו ווד
הוא עף
הוא חוצץ חלוד
(התנפצות)
אך הדלת נבדלת מאליה.
הוא זרוק ברחוב.
קלאמפ, קלאמפ, קלאמפ,
אישה בנעלי עקב:
"איך אתה יכול לחיות ככה?".
"אני שומע." הוא עונה לה.
והיא מבינה
שאין עם מי לדבר,
והולכת הלאה.
תגובות (2)
אני רואה קשר חזק בין הקטע הזה ל״נעלי הבית של טלי ופרדוקס השנאה״
יכול להיות שזה ארי?
אוקיי… בהתחלה לא הבנתי מה הקשר, אבל עכשיו אני כן רואה.
לא, זה לא הארי. אין לי מושג למה כתבתי את הסיפור ההוא, אבל עכשיו כשקראתי אותו, נדמה לי שהוא קשור לשנאה עצמית. השיר הנוכחי מדבר על בנאדם שלא מצליח למצוא את עצמו, או להיות כנה לעצמו, כי אין לו אהבה עצמית.