אהבה וחוסר וודאות

על אותו תפר דק,
בין שפיות לשיגעון,
מתהלך לו בנחת אנוכי,
ואט או נבלע בהמון.

תחילה חושש, מתלבט ובאפלה מדשדש
אך עם הזמן חוסר הוודאות נהיה להרגל,
ובמקום דיבור התחיל הוא למלמל.
אמר "כן", "לא", אמר "אוהב", אמר "שונא"
תגידו לי? האם הדבר משנה?

אותם אנשים על אותו תפר דק,
בעלי אותם הרגלים ואותן אמירות,
יעשו הכל חוץ מלהחליט, כולל טיפוס על קירות.

הם ינסו, יקוו, ישתגעו, יפגעו ויבכו.
אותן הדמעות, שנוצרות עם אותו הבכי,
הן המזינות את אנשי התפר,
הן המשמשות להם כמים במדבר.

"אני אוהב אותך", כך אמר.
שתק ובעצמו נסגר.