אדם יצא לדרך.

אדם יצא לדרך, מנומנם ומזוקן
מסביב שחור אפור בערך, וכה מעונן,
על קצה של סלע התיישב הוא, ואכל תפוז,
אחרי שעה וחצי התחיל הוא שוב לזוז,
תוך שניה ממש למול פניו
הופיע עדר של פרות
עיניים אדומות והרבה מאוד זנב,
העדר דהר במהירות ללא מעצורים
גבוה, בין העננים.
הכל רותח….
מפזרות הן אש חמה
זוג קרניים בוהקות
רחוקות הן מן האדמה.
ברק של פחד בתוכו עבר
רוטט לו על העצבים
כי בתוך העדר
הוא ראה לפתע ארבעה רוכבים.
פנים צנומות,
עיניים שחורות משחור,
בגדים ספוגים
זיעה ויין,
הוא רוכב מהר להשיג אותם
אך הוא לא השיג,
עדיין…
כי הם ירכבו לנצח
על פני העננים בשמיים
על סוסים יורקים אש
דוהרים ללא כנפיים.
כשהרוכבים אליו הגיעו,
הוא שמע אחד קורא בשמו
קולו נעלם…
ליבו החל בכוח להלום,
"אם תרצה להציל את נשמתך מהגיהנום"
"בוא תהיה איתנו, תעזוב הכל…."
"תוכל פשוט להיות…"
"אנחנו ביחד, וגם הפרות…"
"אז קדימה, תגיד שלום…"
"ותמשיך איתנו לעבר החלום…"
"אל תפחד, תתפוס חזק את המושכות
שלא תעז לעזוב ידיים"
"כאן לנצח, בשדות המושלמים
של השמיים."