פרשת ויקהל – מה ההבדל בין עבודה למלאכה?

פירוש השיר: "פרשת ויקהל – מה ההבדל בין עבודה למלאכה?"
.
השיר מתחיל במספר שאלות:
למה אסור בשבת – לעשות מלאכה?
מה שורש כלל איסורי השבת – בהלכה?
למה השבת – היא מקור הברכה?
והאם יש הבדל – בין עבודה למלאכה?
ומה הקשר של כל זה – להבדל בין יצירה ובריאה?
.
ואז השיר מסביר, שיש הבדל בין עבודה למלאכה, למרות שבעברית מודרנית נהוג להשתמש בהן כמילים נרדפות, בעברית תנ"כית אין מילים נרדפות, כל מילה מייצגת מהות מסויימת ויש לה משמעות נפרדת.
עבודה – שורש ע.ב.ד.
זאת אומרת, מלשון עבדות.
העבד מבצע את הפעולות והאדון עוסק בפעולת החשיבה.
לעומת זאת מלאכה, שורש מ.ל.ך.
מלשון מלכות.
המלך הוא זה שמנחית לעבד את הפקודות, הוא זה שאומר לו מה לעשות והעבד הוא זה שמבצע.
מהתבוננות בשורש המילים, גילינו שבעצם בין עבודה למלאכה יש הבדל משמעותי מאוד.
.
יש גם הבדל בין בריאה ליצירה.
בריאה – זה ליצור דבר יש מאין, מכלום.
יצירה – זה ליצור צורה במשהו שכבר קיים.
עבודה – זו פעולה שדורשת מאמץ אך לא גורמת לשינוי או חידוש בחומר.
.
התורה מבארת לנו 39 פעולות יצירה (מלאכות) שאסורות בשבת.
לדוגמה, אסור להדליק אש – כי זה גורם לשינוי בחומר שמשנה את צורתו בעקבותיה.
אסור לזרוע, לחרוש, לקצור, כי זה מבצע שינוי בגרעין או בתוצרת שלו.
וכך כל האיסורים, הם מלאכות שהן בעצם פעולות יצירה.
.
יש רק בורא אחד, בורא עולם.
הוא היחיד שיכול לברוא יש מאין, לברוא משהו שלא היה קיים.
אך האדם נברא בצלם אלוקים, זאת אומרת שיש דמיון מסוים בינו לבין אלוקים בכך שהאדם יכול לעשות פעולות יצירה.
זאת אומרת, האדם יכול לקחת את החומר, ולשנות את צורתו.
לדוגמה, לקחת חיטה ולהפוך אותה ללחם.
לקחת אוסף מתכות ופלסטיקים – ולהפוך אותם לפלאפון, מכונית או מטוס.
.
אך היצירה יכולה להוביל את האדם לגאווה.
בניגוד למשל להליכה, שהאדם לא מתגאה בפעולה הזאת בדרך כלל, כי בעלי החיים יכולים לעשות את אותה פעולה ולפעמים יותר טוב ממנו.
פעולת היצירה, חושפת את היחודיות של האדם וזה יכול להוביל את האדם לגאווה.
וכאשר האדם מתגאה, הוא חושב שהעולם סובב סביבו, והוא שוכח את התכלית שבשבילה הוא נברא ומתמקד במה שיגרום לו עונג זמני.
.
לכן אלוקים נתן לנו מתנה, שבת.
שב -ת'כלית.
השבת מייצגת את השיבה לתכלית אחרי שמהלך השבוע האדם בדרך כלל עסוק במרוץ החומרי.
בשבת הוא עושה ריסטרט, הוא נזכר שיש תכלית רוחנית.
הוא נזכר שהעולם נברא בשישה ימים, וכנגד זה העולם הזה – הוא 6,000 שנה.
(אגב אנחנו בשנת 5,785 לבריאת האדם)
שהתכלית היא להגיע לאלף השביעי, שכנגד שבת, ואז לעולם הנצח.
שלא סתם הוא הגיע לעולם הזה, והוא צריך לתקן את החלק שלו בחטא אדם הראשון.
כל האיסורים האלה בשבת, מזכירים לאדם, שהוא בסך הכל נברא, ויכולת היצירה שלו ניתנה לו מהבורא ואליו הוא כפוף.
שהוא מוגבל ומבין פחות מאלוקים מה טוב, ואם אלוקים אומר לו שהדרך הזאת מובילה לטוב – הוא צריך לתת בו אמון גם אם לא את הכל הוא מבין.
האיזכור לכך מתבטא בכל פעולת יצירה שהוא רוצה לעשות ונזכר שאסור לו.
לדוגמה, הוא רוצה להדליק את האור, ונזכר שזה אסור.
כי כך הוא יוצר מעגל חשמלי, ומבעיר אש.
כל איסור כזה – הוא תזכורת לתכלית הרוחנית של האדם.
.
השיר מסתיים בתהיה, אולי השבת היא מקור הברכה כי כאשר האדם פועל על פי ההדרכה האלוקית, הוא זוכה לעזרה משמיים ולכן להצלחה?
(בין האדם לבוראו)
וכאשר הוא מתנתק מהמרוץ החומרי, הוא מתחבר יותר לעצמו – ולכן יש לו יותר מנוחת הנפש.
(בין האדם לעצמו)
וכאשר הוא מתנתק מעיסוקי היומיום, יש לו זמן להשקיע בקשריו המשפחתיים, בחברים וכו'.
(בין האדם לחברו)
וכאשר האדם משלים את שלושת המעגלים האלה, הוא מגלה את השלמות.
אולי לכן האיחול המרכזי בשבת, הוא שבת שבה נגיע לשלמות?
שידוע יותר בגירסתו המקוצרת – שבת שלום.
.
שבת שלום עם ישראל!