פירוש השיר: פרשת שמות – משה או משוי?

פירוש השיר: "פרשת שמות – משה או משוי?"
.
השיר מתחיל בשאלה, מדוע התורה מספרת לנו על שמות בני ישראל?
הרי לכאורה לא חשוב שמו של האדם, אלא מעשיו.
.
אלא שזו טעות, שם אמיתי, מבטא את המהות של האדם.
ולאדם יש בחירה לאן לנתב את המהות הזאת, למקום חיובי או שלילי.
.
זו הסיבה שאדם הראשון נתן שמות לכל בעלי החיים והמלאכים כל כך התפעלו כי הם לא היו מסוגלים לכך.
הסיבה לכך, היא שכל מלאך הוא אחראי על כוח מסוים, אך האדם נברא בצלם אלוקים.
אל זה כוח, צלם מלשון צל.
אלוקים זה גילוי השם שמתבטא בכלל הכוחות בבריאה, מקור הכוחות כולם.
ובאדם, יש צלם אלוקים, יש בו דמיון מסוים לאלוקים בכך שכלל הכוחות בבריאה טמונים באדם באופן מוקטן.
זו הסיבה שחז"ל אומרים שהאדם – עולם קטן.
האדם, הוא ביטוי של כל הבריאה כולה בקטן.
לכן כל המציל נפש אחת מישראל – כאילו הציל עולם מלא.
וזו בדיוק הסיבה שאדם הראשון יכל לזהות את הכוחות של כל חיה ובהמה ולהגיד מהי מהותה, ולכן לקרוא לה בשם שמתאים לה.
.
אגב בדומה לכך, חז"ל אמרו שהפוסל במומו פוסל.
זאת אומרת אם אתה מזהה מום מסוים במישהו אחר, סימן שאותו מום נמצא גם אצלך, אחרת לא היית מזהה את המום הזה.
זה אומנם הביטוי הנגטיבי, אך קריאת השמות לבעלי החיים, זה הביטוי החיובי של היכולת הזאת של האדם והיא תוצאה של זה שלאדם יש צלם אלוקים.
.
מכאן ממשיך השיר ותוהה, אם השם מבטא את המהות, מדוע קוראים למשה – משה?
"וַיִגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ."
הרי לכאורה, היא הייתה צריכה לקרוא לו משוי או נמשה.
בת פרעה משתה אותו מהמים, אז למה הוא נקרא "משה" אם הוא זה שנמשך מהמים?
.
אלא שמאחורי זה מסתתר סוד גדול, על מהותו של משה, על תפקידו בעולם.
אך כדי שנבין את זה, נצטרך להבין מה מייצגים המים.
.
המים הם חומר חסר צורה, הם תמיד נמשכים למקומות כמה שיותר נמוכים אלא אם כן יש מים שנמצאים במקום גבוה שמחוברים אליהם וכך מאזנים אותם.
בכל דבר חומרי, יש חומר גשמי, וצורה רוחנית.
זאת אומרת גבולות החומר נתפסים בעינינו כ"צורה", אך היא לא באמת קיימת באופן פיזי, היא משהו רוחני שנתפס בתודעתנו.
אפשר להגיד שהחומר הוא פוטנציאל והצורה היא הביטוי של הפוטנציאל בפועל.
.
חומר נטול צורה, מבטא את שיא החומריות.
וזה בדיוק מתבטא במים.
משה, הוא זה שמוציא אחרים מהמים, מהתפיסה החומרית, מהאחיזה בחומריות המוגבלת.
מצרים, מלשון מיצרים, יצרים, צרה, צר.
זאת אומרת, מצרים מבטאת את המקום המוגבל, את התפיסה המוגבלת והחומרית.
משה הוא זה שהוציא את עם ישראל ממצרים, מהעבדות, מהמוגבלות.
לא רק הפיזית, אלא גם התודעתית.
הוא זה שהוביל אותם למעמד הר סיני, מעמד נבואי של עם שלם שבו התגלתה בפניהם האמת הרוחנית.
לכן בדרך לשם, הוא הוביל אותם דרך "ים סוף".
זאת אומרת, "ים" מייצג את המים, את החומריות.
ה"סוף", מייצג את החומר, שהוא תמיד סופי ומוגבל.
ומשה הוביל את עם ישראל לקשר עם אלוקים, עם האינסוף, עם הבלתי מוגבל.
הוא הוציא אותם מהתפיסה החומרית והמוגבלת והוביל אותם לתפיסה רוחנית אמיתית, לקשר עם בורא עולם, עם האינסוף.
.
משה הוביל את עם ישראל להבנה שלכל אדם יש שם, מהות, תפקיד בעולם.
שכל אחד הוא חלק, מהמארג המושלם.
שיחד, איש אחד בלב אחד, נוכל להגיע להשתוות הצורה, לחיבור עוצמתי עם אלוקים ולכן נוכל לקבל מכך אינסוף שפע.
בין אם מדובר במידע והרגשה רוחנית של קירבה לאלוקים – נבואה.
ובין אם בשפע חומרי – כמו מים, ענני הכבוד ומזון (מן).
.
לכן אולי המסר העיקרי של הפרשה שלנו הוא שאם רק נתבונן, בשם שלנו, נגלה את מהותנו וכך אולי נוכל להבין מהו תפקידנו בעולם?
מהי הדרך הטובה ביותר עבורנו להגשים את התכלית בצורה שמתאימה ליחודיות שלנו?
.
שנזכה כולנו לממש את תפקידנו בעולם.
שבת שלום עם ישראל!