עתיד העולם לפי הספר המופלא: "שיחות עם אלוהים"

העולם שלנו היה חולה עוד הרבה לפני הקורונה.
התחממות כדור הארץ, הרס הטבע והכחדת זני חיות רבים. כל אלו הם מעשי האדם, שלא השכיל להתקדם לכיוון הנכון. הוא נשבה באשליית הכוח של הטכנולוגיה והחוכמה, ולא הבין שהרוח שולטת בעולם, מעל לשכל.
העולם שלנו הוא עולם קשה, שבו אנחנו צריכים לעבור חוויות רבות לא נעימות, כדי להתחבר לחוויות הנעימות. מה שנקרא: הכול יחסי.
זהו עולם של אנרגיות דחוסות, שבו הכוח וההישרדות קובעים את האבולוציה. בו כולם נלחמים בכולם ורק החזק שורד. עולם של אש ומים, של ברזל, דברים חדים וכואבים, לצד הדברים הנעימים.
אבל, בספר "שיחות עם אלוהים", אני קורא שזה לא חייב להיות כך. אנחנו יכולים לאמץ את מה שיצורים תבוניים אחרים ביקום, סיגלו לעצמם. את ההתבוננות המודעת, במצב שבו אנו בוחרים לחיות בדרך הקשה, ולאמץ, במקומה, את הדרך הקלה.
הדרך הקלה כשמה כן היא. היא משחררת, היא לא נלחמת את מלחמת ההישרדות, אלא מאמינה שדווקא בעזרה לזולת אני עוזר לעצמי. שכן כולנו אחד. כולנו נוצרנו מהבורא ובדמותו. אין מחסור, שצריך להילחם עליו, אלא יש שפע, מספיק לכולם. בעולמות האחרים, של היצורים התבוניים, אדם מוכן לוותר אפילו על חייו, אם הם נדרשים לטובתו של אדם אחר. שכן אין שלי ושלך, כולנו שותפים. כולנו אחד.
האמת היא שככל שאנו נתאמץ יותר להשיג דבר מסוים, כך הוא יתרחק מאתנו. שכן במעשינו, אנו משדרים ליקום, שאין לנו את הדבר הזה. והחוכמה להשיג כל דבר, זה קודם כל לאמץ את ההרגשה שיש לך אותו. הכול בא מתוכך ולא מבחוץ. למרות שאנחנו מאמינים שמעשים מסוימים, יביאו אותנו אל המטרה העליונה, זה לא המצב. עד שלא נמצא בתוכנו את ההרגשה שאנו שואפים להשיג אליה, כל מה שנעשה לא יקרב אותנו אל המטרה.
הייתה לי תקופה של התעוררות גדלה, לתוך חוויה של אמונה עמוקה והבנה שזהו בעצם עולם מופלא. בניגוד לכל האזהרות, לכל הטראומות שהחיים מזמנים לנו ואמורים ללמד אותנו להיזהר, גיליתי את האמונה. האמונה שבאה מבפנים, שבכוחה לחולל נפלאות, היא נתנה לי כוחות נפש עצומים ומילאה אותי שלווה ושמחה פנימיים.
כן, באותה תקופה זה היה פשוט עד כדי כך. זכיתי להתעוררות ולראות את האור הנסתר. כל זה נמשך חודשים ואולי (אני כבר לא זוכר) שנים ספורות. מסתבר שיש הרבה מאוד כוח, בלראות פשוט את האמת הפנימית הזאת, של עצמנו הנפלאים ושל היקום המושלם.
הוריו של איינשטיין סיפרו, שבילדותו הייתה לו תקופה, שהוא פתאום הפך להיות חדור אמונה גדולה באלוהים, עד שהם ממש הופתעו ולא הבינו מאיפה זה בא לו. כמובן, שבסופו של דבר הוא לא הפך איש רוח, אלא בעיקר איש מדע. אבל במדע שלו יש גילויים חזקים ועמוקים מאין כמוהם על אלוהים. הגילוי שלו שהזמן והמרחב חד הם, תורת היחסות שלו. כל אלו דברים, שכשקראתי את הספר "שיחות של אלוהים", התחברו להפליא עם ההסבר שם, על היקום. אפילו ניוטון, מי שנדמה ש"תפס את אלוהים בביצים" והצליח להראות לעולם שיש לכל דבר הסבר מדעי מדויק ולא צריך להיתפס לאמונות על מסתורין, היה בעצם כומר. תפקידו בחיים היה ראש קתדרלה ידועה… קראתי שבעצם כל קיומו של ניוטון היה בגדר נס. שכן הוא נולד פג, במשפחה מרובת ילדים וחסרת אמצעים כלשהם. אימו החליטה לנטוש אותו בעליית גג, מתוך מחשבה שהתינוק החלשלוש והחולה, ימות מאילא, אם לא עכשיו, אז מאוחר יותר. אבל מסתבר, שמי שנראה היה שגורלו נחרץ, הפך להיות אחד האנשים החשובים ביותר בתולדות האנושות. התינוק שהופקר למות, בכה בכי כל כך חזק ועקשני, שאימו הבינה, שהתינוק הזה נולד לחיים ולא למוות. מאוחר יותר, כעבור תקופה, יגלה המדע שבעצם אין אמת מוחלטת, וכמו שתורת הקוונטים גילתה, אי אפשר להיאחז בשום דבר, מלבד במקריות, והכל יחסי…
יתרה מזאת, תחומים חדשים במדע, מאששים את האמונות הישנות על היותנו אחד עם אלוהים, ושכל אחד מאתנו, הוא בעצם יקום ומלואו.
כך למשל תיאוריית היקום ההולוגרפי, מוכיח שהיקום כולו הוא בעצם מקשה אחת, שכל פרט בו לא רק קשור לאחר, אלא בכל פרט ופרט, יש את כל מה שיש בכל היקום כולו. כל אדם הוא, כמאמר חז"ל, עולם ומלואו.
אל תעשה לאחר מה ששנוא עליך, פשוט בגלל שבעצם מה שאתה עושה לאחר, אתה מעולל לעצמך. הכול חוזר במעגל אינסופי, שבו כל שנייה היקום נכחד ונברא מחדש. כל ההבדל בין העולם האמתי, לזה שלנו, החומרי, הוא במהירות שבו הדברים קורים. אצלנו הכל קורה לאט וקשה לנו לעקוב אחרי סיבה ותוצאה. אבל ביקום האנרגטי האמתי, הכול קורה במהירות עצומה.

שימו לב איך החיים זורמים, כאשר אתם לא מתאמצים, לא עושים הכנות להשיג דבר מסוים. פתאום אתם מגלים שיש לכם אותו. פשוט אמצו את הגישה של "לאהוב את מה שיש". ואז באמת תקבלו את מה שאתם אוהבים. רק המחשבות שלנו, מציבות לנו מחסומים בדרך לחיים מאושרים. רק הספקות, הפחדים, הדעות הקדומות. אפשר לסכם את השיטה במשפט: קודם התאמץ להעמיד פנים שיש לך את זה, ואחר כך אמץ את זה. על זה נאמר: אין דרך אל האושר, האושר הוא הדרך. וגם: היה אתה השינוי, שברצונך לחולל. כמו כל דבר בחיים, הכול בא מבפנים, מתוכך, והכוח בידיך.
הסיבה לכך היא שבעצם הכול בא מתוך הדמיון שלנו. העולם שלנו הוא אשליה, שאנו בעצמנו בוראים אותו. אין דבר שמתממש במציאות, שלא היה קודם בדמיון של מישהו.
אחד הספרים, שהכי הרשימו אותי, עוד מתחילת שנות הששים, היה ספרון קטן, מתורגם, בהוצאת מצפן הידועה, שמו היה "הכוח".
גיבור הסיפור ניסה להעלות על עקבותיו של אדם, שביצע פשעים שונים בכוח המחשבה שלו. הסתבר שהאדם ניחן בכוחות פרא-פסיכולוגיים חזקים ביותר, שבאמצעותם חולל דברים מדהימים ואף פגע, לא אחת, באנשים אחרים.
בסופו של הסיפור, התברר שבעצם האדם הזה, שאחריו רדף גיבור הספר, היה הוא בעצמו. הוא בעצמו ניחן באותן כוחות….
זאת שעת ההכרעה עבור קיומנו האבולוציוני בגלגול הנוכחי. אם לא נשכיל לאמץ את הגישה הרוחנית, ולהתחבר אל זרימת החיים של היקום, אל עבר צמיחה ושלום, אזי גורלנו נחרץ. לא בגלל שכוח חיצוני יעשה את זה, אלא בגלל שאנו עצמנו, נבחר בדרך ההכחדה העצמית ולא נבין שיש דרך אחרת. דרך פשוטה וקלה מאין כמוה, של אימוץ חוכמת היקום, שבו אנו חיים, תוך הבנה שהדרך הנוכחית היא הרת אסון ומזיקה לנו. אם לא תקום המסה הקריטית, של אנשים שיהיו מודעים לאמת הזאת, לא נוכל להמשיך להתקיים. העולם האכזר והקשה, שאנו נושאים בתודעתנו, יכריע אותנו. זאת לא בגלל שהעולם הוא כזה, אלא בגלל שאימצנו תובנות אלו, בלי להבין שהן מובילות אותנו לאסון. השלינו עצמנו להאמין, שדווקא אם נהיה מודעים להם, נוכל להימנע מאסון. ההפך הוא הנכון.
הבה נפתח כעת את ליבנו, באמונה שלמה ביקום הטוב ובעתיד הנפלא הצפוי לאנושות, אם תוכל להתאחד באהבה ובערבות הדדית.
האדם הגיע למעמד השליט בעולם הזה, בזכות היותו ייצור מסתגל, ייצור שמסוגל להשתנות. אבל כיום, הוא שבוי בתוך האגו שלו, בתוך האמונה שהוא עליון ולא מוכן יותר להשתנות, כי זה נראה לו ללכת אחורה. הוא נשבה בקסם השווא של הנוחות, של העינוגים ולא מבין את גודל הסכנה, שנשקפת לעצם קיומו.