הזר האדום
הרחוב היה שומם מאדם, מלבד הילדה הקטנה והזר האדום שאבד.
היה זה ערב קר. כולם ההיו כבר בבתיהם, מתחממים ליד האח.
אך הילדה חיפשה את זר הפרחים, אשר נפל לה כאשר חצתה את הכביש, ומאז העיפה אותו הרוח.
הזר היה מיועד לאמה.
אמה הייתה האדם האהוב עליי יותר מכל.
אבל היא ישנה. הילדה רצתה לעשות לאמה הפתעה, ולקנות לה זר פרחים יפהייפה.
הילדה חיפשה את הזר האדום בין הבתים, בכל הרחובות ובכל הכבישים.
אך זה לא נמצא.
היא הלכה לאמה, עצובה ומיואשת, אך אז עינייה קלטו דבר מה.
הזר.
הוא היה מונח על יד אמה, כזוהר על פני השיש הצחור.
הילדה התיישב ונישקה את הקבר.
דמעה בודדה זלגה על לחייה והגיעה לבסוף אל האדמה.
היא בכתה על אמה, ועל כך שנלקחה ממנה בלי שום התראה.
היא בכתה על העצב והקור שבו השאירה אותה, וללא השגחה.
היא בכתה ובכתה, אך לא כעסה.
לא הייתה היא מסוגלת לכך.
ובלילה בלילה, כשהחושך השתלט על העיר, הגיעה התקווה.
הגיע האור.
דמותו הייתה צחורה וכנפיים ארוכות ולבנות לה.
היא ליטפה והרימה את הילדה הקטנה, אשר שכבה וישנה על יד אמה.
היא העניקה לה חיים חדשים, חיים עם אמה, בעולם הבא.
והילדה הרגישה חום, ואהבה. וראתה את אמה.
סיוטה המציאותי הסתיים זה עתה.
התקווה הגישה לה את אמה.
הגנן ניקש עשבים כאשר הבחין בדמות קטנה על פני האדמה.
זו הייתה ילדה.
וזר אדום בידה.
היא הייתה מכורבלת בתוך עצמה אך חיוך גדול זרח על פנייה.
הגנן לא ידע שזוהי רק גופתה של הילדה.
שנשמתה נמצאת מעלה מעלה, עם אמה.
והן מאושרות יחדיו, יד ביד.
הגנן הביט לצדדים, כמחפש אדם אשר שייכת לו הילדה.
אך כאשר החזיר עיניו אל הילדה, זו לא הייתה שם.
רק ערימת שלג קטנה.
רוח נשבה. ופיזרה את פתיתי השלב הצחורים והרכים אל עבר פרח אדום ובודד אשר עמד מול השיש הלבן פתאום.
הגנן התבלבל. הפתיתים בינתיים נגעו וליטפו את הפרח.
והילדה נעלמה. היא נמצאת עם הרוח, בכל מקום. בכל שנייה, בכל רגע.
בכל פעם שייראה הגנן פרח אדום פורח בשלג, ידע שזוהי הילדה הקטנה, שעכשיו מאושרת.
תגובות (6)
איזה יפה זה !
בהתחלה חשבתי שהאמא בבית ויש את יום האם או יום הולדת ,
אבל אמא שלה מתה,
הסיפורים שלך מתחילים במשהו שנראה שמח , אבל מתגלים בסוף , בעצב ,במוות ,
וגם היא מתה ,
(לא ממש הבנתי איך הילדה מתה )
אבל ממש אהבתי
מקסים! מה שאהבתי בכתיבה שלך זה שבכמה משפטים פשוטים את יכולה להכניס אותי לסיטואציה עמוקה ויפהייפיה! בכל סיפור כזה שלך יש קו עלילה לכאורה פשוט ובנאלי אבל הוא לא באמת כזה, האלמנטים העדינים כמו הזר שמתגלגל והילדה שרצה לחפש אותו, מכניסים נפח ועם כמה שהסיפור אמור להיות עצוב עם המוות של הילדה הקטנה והכל, לא הרגשתי עצובה כי כתבת את זה בצורה כזאת גרמה לי לחשוב עד כמה היא מאושרת עכשיו, הצלחת להעביר את זה בצורה עדינה ויפה, זה מעיד על סופר טוב, המשחק הזה הכמעט בלתי מורגש ברגשות של הקורא,
זה באמת מקסים, מאד נהניתי לקרוא! תמשיכי לכתוב!! 3>
מדהים ביותר! את כותבת נפלא וגרמת לי להישאב אל תוך הסיטואציה על ידי התיאורים העדינים והמכשפים. דמעות עמדו בעיני בזמן קריאת הסיפור. הזר האדום ששב וחזר על עצמו, הילדה המאושרת שעל ידי מותה התאחדה שוב עם אמה. אני מקווה שכך היא באמת מאושרת. והגנן…הגנן אשר נקלע מהעולם החיצוני אל המצב הזר הזה, המצב שישמר בלבו במשך הרבה זמן. אני בטוחה שהוא יזכור את הילדה עם זר הפרחים האדומים ואת פתיתי השלג שנישאו עם הרוח.
ממש אהבתי, תמשיכי לכתוב! :)
המון תודה!! :)
אין לכן מושג עד כמה התגובות שלכן מרגשות ומשמחות אותי!
זה נותן בי המון מוטיבציה לכתוב! תודה! :)
ולינה, המוות של הילדה הקטנה לא ברור בעיקרון, ואולי זוהי הכוונה באמת.
אולי היא מתה מהקור,
ואולי כי הייתה עצובה יותר מדי,
ואולי פשוט רצתה נורא להתאחד שוב עם אמה והתקווה שמעה אותה.
מי יודע….(?)
רעיון מקורי שחבל על הזמן!
יש לך כישרון מיוחד כזה שבעזרתו את מצליחה עם כמה משפטים פשוטים
ליצור סיטואציה מגניבה וחלומית!
כישרון שאין לכל אחד!
ואני דווקא ראיתי את זה כמו שמלאך לקח את הילדה ושם אותה בגן עדן יחד עם אימה!
לא שהיא מתה!
אבל.. זה הסיפור שלך ואת מחליטה איך זה לא?
אז בקיצור…
פצצות לגבות!!!!!!!!!!!XD
חח תודה הראל, על המילים החמות ועל המחמאות! D:
והילדה, טוב, גמאני התכוונתי לכתוב ככה שמלאך לקח את הילדה לגן עדן ביחד עם אמה, ובעצם התקווה זו המלאך. ובדרך כלל, (למרות שאני לא יכולה להגיד את זה בוודאות כי לא חוויתי,) מי שמגיע לגן עדן ומתאחד עם מישהו שמת… בדרך כלל מת בעצמו.
אבל אולי זה לא, פשוט ככה אני מכירה את זה.. (;
יום טוב :)