אייל

החיים שלנו מורכבים מסיפורים, במשך החיים אנו בחיפוש תמידי אחרי משמעות ותכלית
כמו גם המרוץ המטורף אחרי צורכי הקיום האין סופיים . כמו מסע בתוך הזמן עצמו והחיים חולפים
להם בנסיעה ברכבת שטסה לה במהירות לתחנה הסופית.. והפאזל האלוקי מזמן לנו מפגשים
עם מדריכים שליחים שבעצם אינם יודעים שכאלה הם. ובמשך הזמן הקצר שיש לנו אנו מביאים
על עצמנו שוב ושוב את אותם מצבים שמעוררים את אותן תכונות התנהגות הראויות לשיפור,
הן בדרך ארץ במוסר כללי בשימת לב לזולת בעמידה על ערכים כמו נאמנות ובעיקר העיקרים
באהבה וכל זאת כדי שלא נהפוך חלילה לזקנים ממורמרים ונרגנים שהיום נולדו והיום עומדים
להתפגר. בתת המודע שלנו אנו שואפים להשאיר חותם אחרינו כדי שניזכר, אבל האמת היא
הרבה יותר פשוטה , החותם האמיתי הוא העברת אותם הערכים שדיברנו עליהם למעלה
אל ילדינו , המשך הצורך בחיים אין סופיים נמצא אך ורק בשיירת הדורות.

אייל
בן 10 היה איילי כשעזב אותנו ועבר לעולם אחר, פנים בהירות היו לו שער שחור מבהיק ועיניים חומות ענקיות וכבר בגיל 8 כתב ספר קטן שכל כולו התבוננות ואהבה לחיים,הוא
אמר לא פעם שיש מוסיקה שלא כולם שומעים אותה והוא שומע את המוסיקה בכל מקום
ומקשיב לה בעיניים עצומות,את צליל הגשם החובט לו על גג ,נשיבת הרוח בכבסים המתעופפים ,צפירת מכונית חולפת, ריקוד כבלי החשמל התלויים נדמים היו לו כמיתרים
של ויולה ענקית,קולות בני אדם משוחחים ומכל אלה היה יוצר לו יצירות,קונצרטים שלמים
לא פעם אחת עלה על גג ביתו נעמד במרכזו כשבידו מקל דק, עוצם עיניו עומד בריכוז עמוק
מספר דקות ואז מרים את שתי ידיו ומתחיל לנצח על רסיטלים שרק הוא שמע .הייתם
צריכים לראות זאת כי אז גם אתם הייתם שומעים את המוסיקה האלוקית של איילי.
אהבתי אותו מאוד, את החיבוק החם את העיניים המלאות שאלות את צליל קולו השקט
ג'קי, איך נוצרים הגלים? ולמה הסנונית לא נחה? ואיך אווירון לא נופל? ואז הוא חלה.
עיניו הפכו לענקיות עוד יותר.
סבא ז'אק
סבא ז'אק היה איש שאהבתי והערצתי כמו מלך, שיער כסוף משוח בברלנטין ומסורק
אחורה בקפדנות תמיד אלגנטי, מלך המקום , פנסיונר נמל תל-אביב דובר צרפתית יונית
לדינו ועברית ,תדיר הייתם יכולים למצוא אותו אוחז בידיו את הפטיט לרוס ומעמיק בקריאה
כשעל קצה אפו המלכותי מונחות משקפי קריאה ללא מסגרת. נולד בסלוניקי וכשהיה עוד
קטן עברה משפחתו למרסיי ושם גדל, בבחרותו היה בחברת אנשים שלעתיד הפכו להיות
מאוד ידועים אחד מהם היה הנרי שרייר (פפיון ) אחר היה מנטש שהיה חברו עוד בסלוניקי
ולימים קושר למאפיה הישראלית . וכשהנאצים כבשו את צרפת ירד למחתרת ועשה בהם
שמות, כל משפחתו נספתה בשואה הארורה ואז ברח לג'יברלטר ומשם בעזרת סירת
משוטים גנובה חצה את המייצרים לבדו והגיע לטנג'יר בלילה באפיסת כוחות והתעלף לו
בנמל ונאסף משם שעודו בעלפונו על ידי מטרוניתה כבודה בעלת בית זונות גדול וידוע.
תוך שבועות ספורים הפך להיות יד ימינה ועזר כנגדה עשה כסף ומאימת הגרמנים נמלט
שוב בואכה אלכסנדריה שבמצרים. לאחר שבועות נוספים הגיע לישראל ונקלט בעזרת מנטש
לעבודת סבלות בנמל תל-אביב, טוב,ז'אק זה סיפור שיסופר בפעם אחרת .
נחזור מעט לאיילי שחלה בלוקמיה ונלחם בה בכל כוחו, הכימיה שגרמה לשיערו היפה לנשור
הזריקות הנוראיות לשאיבת מח עצמות וחוסר האונים של כולנו, תמיד היה זה הוא שעודד
את אביו אימו ואחיו ואז למרבה השמחה הודיעו הרופאים (הטוב ברופאים לגיהנם) שנרפא.
חודש לאחר מכן לקחו אותו לחגיגת רפואה לאילת, השתעשע לו בבריכה וחטף טפיל קטלני
בריאות. הסתובבנו במסדרון המחלקה האונקולוגית בתל – השומר כמו הלומי קרב,
הוא היה מונשם וחסר הכרה וכך נפטר,
אני נשבע לכם , סבא ז'אק עמד על סף קברו של איילי , לא הוריד דמעה אחת ורק אמר
אייליקו ,אל תדאג סבא בא לשמור עלייך. ביום השלושים מצאתי את ז'אק מת ממיטתו
הרופאים אמרו שזה משברון לב, אני ידעתי שהוא הלך בשקט בלילה כי מילה של ז'אק
זו מילה.
באותה תקופה הייתי עסוק בקריאה בספרות יהודית ממניעים כאלה ואחרים .לא ידעתי
כלום על יהדות למעט מה שלימדו אותנו בצורה שטחית לגמרי ורציתי לדעת מה המשמעות
של חיי כיהודי , התחלתי עם שפינוזה , הרמ"בם במורה נבוכים, האדמור הזקן בעל התניא
ספרי מוסר שנקראו כאילו הם ספרי פנטזיה הזויים . את כולם שאלתי מאחד מעובדיי שהיה חסיד של האדמור ברוך הלוי אשלג. קראתי ללא הבחנה וללא הדרכה לא הבנתי דברים כמו
לקבל בעל מנת לתת ,לא הבנתי מהו אור חוזר ואור ישר , אבל קראתי וניסיתי להפנים.
ונהר הזמן שועט לו בינתיים בנעימים ואני שרוע על גביו בתהיה מתמדת, עושה כסף
ולא מתקדם בכלל ,או, הייתה הרבה קולטורה ,הצגות, מסעדות נפלאות, קפיצות לפריז
סופי שבוע אקזוטים בקיצור מה שנקרא חיים בורגנים לגמרי.
ואז מגיעה ידיעה נוראית, הבן של משה תמם חטף לוקמיה ואני מתמוטט , רץ לבית החולים
ופוגש את מוישה באותו מסדרון ארור ומעושן . לא אספר לכם יותר מדי שחלילה לא תיפלו
לעצבות, אבל אני מרחף הלום דאגה וצער, הילד בן שמונה רבאק" . בחיים שלי לא התפללתי לא ידעתי איך, אני מרים ידיים פורץ בבכי ואומר תשמע אתה שם למעלה אם
אתה קיים ,מה אתה מתעסק עם קטנים כאלה מה עשה כבר ילד קטן ,מה הוא מפריע
לך ? אני מחבק את מוישה והולך.
לא חזרתי למפעל, יצאתי לשוטט בשבע תחנות על שפת הירקון הפראי. הלכתי לאיבוד
בתוך עצמי לא ידעתי איך לצאת.
שבוע לאחר מכן מודיעים לי השומרים מלובי הבניין שמשה תמם מבקש לעלות אלי
הוא נכנס למשרד אני קם חובק אותו בחום מתיישב וממתין, מוישה פורץ בבכי ,אני מניח
לו בשקט ואז הוא מרים את ראשו הקריח ואומר ג'קי רק אתה יכול לעזור לי אני מניד
בראשי בתנועה של כן ואומר ,כמובן מה שתבקש ולא מתאר לעצמי כלל מה הוא צריך,
סיפרת לי שיש לך חבר דתי שלומד המון שנים קבלה אצל אשלג, דבר איתו שיעזור
לגילי שלי, אני לא מבין .ממה אתה רוצה שאומר לו אני שואל ,לא יודע ,חלמתי עלייך
הלילה וכך הבנתי מהחלום שפשוט תדבר איתו על גיל, תספר לו בבקשה אמר
כמו אחוז במין טריפ פסיכודלי, מתי, אני שואל והוא משיב עכשיו!
אני לוקח את המיקרופון של הכריזה ומבקש משמעון איטח שיכנס למשרד, שמעון
ניכנס אני מניד לו להתיישב הוא יושב ומרים גבה שואלת . נאנחתי ובקול שקט סיפרתי
לו את עניין גילי. דממה, הבן אדם מורכן ראש ושותק. אנחנו ממתינים,מוישה בציפייה
כבושה ואני לא מבין מה קורא פה.שמעון מחכך מעט בגרונו מרים עיניו ואומר,סעו
לאר"י הקדוש ושם תטבלו במעין מקווה של הא"רי, אתן לכם כוונות כתובות ובכל
טבילה כוונו כוונה אחת, עליכם להיות במים אחרי חצות הלילה ואני אומר לשמעון ,
בסדר איפה הוא גר הארי הזה? אפילו מוישה חייך , קבענו לצאת בלילה,
מוישה צרף לנסיעה חבר נוסף נשוי 11 שנה וללא ילדים .
ידידי מכובדי הקוראים ,מה שהולך לקרות כעת לא יודע עד היום אם היה או לא היה
אבל זה מה שזכור לי.
קור כלבים בצפת סוף ינואר, וואללה אפילו השלוליות קפאו והתעטפו במעטה קרח
דקיק ,למטה מעבר לחומה הנמוכה נם לו בית החיים העתיק של צפת ,חושך מצרים
עלטה גמורה, חנינו מול בית הכנסת הספרדי, יצאנו אל הקור והחשכה והתחלנו לרדת
במדרגות התלולות למטה אל המקווה, 102 מדרגות ספרתי . הגענו אל מבואה חשוכה
ומוארת בנרות , בקצה המבואה הייתה חצובה מערה קטנה שהיו בה עשרות נרות
מרצדים. קור כלבים, רק אנחנו שם . המעין צלול לגמרי כי מי המשוגע שיכנס למים
עכשיו. טוב, אני אומר בשקט אנחנו פה בואו נגמור עם זה, דיברנו כבר בדרך אנו
יודעים מה לעשות, תרגלנו את הכוונות .מוישה אומר לי אתה ראשון. אנחנו מתפשטים
ממש סכנת נפשות ,רועדים מקור , אני פושט את המגבת שעלי ומתחיל לרדת במדרגות
הצרות שמוליכות למים המבהילים . אני נכנס כולי ערום ועריה וללא בושה רועד כמו
לולב, אני מוריד ראש ומכניס את כולי לגהינום הקפוא שניה לאחר מכן מוציא את הראש
בשיקשוק מרעיד עולם ואומר בגימגום לא,, לא,, יכול,, לככווןן,, ואז באומץ טובל שוב
מצליח לכוון ובורח החוצה מתעטף במגבת וממתין לתורו של מוישה, אחים שלי, הבן
אדם הפך להיות כחול אשכרה כחול. בקיצור טבלנו כולנו כל אחד בדרך שלו, רועדים
פרסנו מגבות על ספסלי האבן והתחלנו להתלבש באטיות. פתאום כמו סערה נפתחת
דלת הפח של המבואה בתנופה ועף לו פנימה בחור צעיר לבוש בג'ינס עם ציציות
מתנפנפות ותוך דקה מתפשט וניכנס למים ללא רעש רעד וצלצולים טובל 7 טבילות
והנה הוא לבוש ומתחפף לו החוצה כאילו לא היה. אנחנו המומים אני מתכופף ללבוש
את התחתונים והנה הוא חוזר. נעמד לו מול מוישה פותח עינו ובגערה בוטה אומר
לו, בגללך, בגללך הוא חולה , מה אתה חושב לך יא עלוב שכמוך, שאף אחד לא רואה?
שאף אחד לא מתעד? המשא ומתן שלך לא באמונה אתה בוגד באשתך ושופך זרע
לבטלה כמו שפן ואתה רוצה שהילד יבריא? הוא מפנה את ראשו אל השלישי ששמו שכחתי
קודם להזכיר גם כן שמעון ואומר אתה , אתה יותר גרוע ממנו ,כל יום שלישי אתה כאילו
הולך לשחק באולינג ובכלל שרוי בין רגליה של הפילגש התורנית תתביישו לכם . אני מרגיש
שעכשיו הלך עלי, או, או מה שאני הולך לחטוף, מוישה על סף התקף לב וההוא ממשיך
ואומר לשמעון ,אז איך, אז איך תגדל אתה ילדים, עכשיו גם שמעון עומד להתעלף
אני בבהלה אוחז בחזה וממתין אבל,,, הבן אדם לא רואה אותי, לא מסתכל עלי בכלל
הוא ממשיך עליהם ואומר, טוב ,נו, נו מהר בואו מהר למעלה אולי אם ירצה השם
יש לי משהו שיעזור לכם, מהרו, ויוצא.
במהירות נמצאנו לבושים ומטפסים בהתנשפות במעלה 102 המדרגות הזכורות לטוב
אני חושב לעצמי בדרך איזה מזל היה לי שלא פתח עלי ושפך את קיטורו ישר לפרצופי
ולמה? לא הבנתי. הבחור שעד היום אינני יודע מי היה עומד מאחורי מכונית קטנה
שתא מטענה פתוח מחטט שם בפנים ומסמן בידו אליהם והם נגשים אליו אני מרגיש
לא רצוי ועוקף את המכונית מצדה הימני והנה קולטות עיני איש זקן עם זקן צחור
שיורד על מידותיו , אני מניד ראשי בתנועת שלום קטנה ואז הזקן שבפנים מושיט יד
ומוריד את החלון בערך 20 ס"מ אני נעמד בנימוס ליד החלון וממתין והזקן עם עיניו
הכחולות שהלבן שלהם לבן והכחול כחול נאנח קלות ואמר לי אך, הלילה הזה לילה
מסוגל, ערב ראש חודש שבט ודאי מכאן תלכו לרבי שמעון , אני מנענע את ראשי
כמו גולם ואומר בהיסוס כן,כן ולעצמי אני חושב מי זה רבי שמעון. והזקן מושיט ידו
מעבר לחלון ומגיש לי סוכרית טופי ואומר ותברך שהכל נהיה בדברו .
הבחור מסיים את עיסוקו מאחור ומתיישב במושב הנהג מניע מתכופף כדי לראות
אותי מנפנף בידו ונוסע מאז לא ראיתי אותם .
מוישה ושמעון מסתודדים ואני קפוא כולי מגיע לאוטו ניכנס מניע וממתין,הם מגיעים
ובשתיקה נכנסים לרכב המתחמם, דממה ,אין קול ואין דברים, שקט,חוץ מההמיה
השקטה של המנוע . טוב מה יש להגיד מי יפתח ראשון מי ימעיט את עוצמת החוויה.
אני משלב הילוך ומתחיל בטיפוס איטי לאורך הכביש המפותל והזרוע בורות ואז
אומר מוישה תגיד ,מה עשית שם ליד החלון? ואני לתומי אומר לו אה, דברתי עם
הזקן שהיה שם ושוב שתיקה ואני שואל ,למה?מוישה שותק מעט ואומר במבוכה
כי, כי לא היה שם אף אחד. באחת אני בולם, מושך אנדברקס ואומר ,מה זאת אומרת
אף אחד,ומוישה שרק לפני דקות אחדות חווה חוויה מדהימה שואל אותי ,תגיד אתה
מסטול או מה, אני יוצא בהתנשפות כבדה מהרכב ושואל את עצמי, מה קורה פה,
אני בטח מתחרפן , ממשמש בכיס החולצה את הגבשושית שיוצרת הסוכריה
ויודע שבאמת קיבלתי אותה מהזקן, שניים אומרים לך שאתה שיכור אז לך לישון
נכנסתי לרכב רגע לפני שקפאתי והמשכתי לנסוע בדממה.
בצומת צפת ביריה מנופף לי חסיד רטוב ורועד, גשם זלעפות ניתך מלמעלה
והחסיד מואר באורות המכונית פותח את הדלת ומתיישב לצידי ואומר בחיית אחי
אולי אתה נוסע לרבי שמעון בר-יוחאי?.. אמרתי שכן.
מוישה ושמעון חזרו מייד בתשובה והיום הם בעלי תשובה ממש, לשמעון נולדו
4 ילדים שני זוגות של תאומים ,גילי שרת ביחידה קרבית והיום הוא אדריכל מעורך
מאז אותו אירוע לא שבנו לדבר בעינן , לי לקח עוד קצת זמן וגם אני חזרתי ואולי
אזכה פעם גם אני להיות בעל תשובה, ממש לאחוז בה,אבל,, אני ,,עדיין חוזר בתשובה.

יעקב הלוי