משליך משטח שאינו שלך לשטח שלך.

איש יצא אל שדהו החדש,
והחל לעבדו ממש.
צריך לחרוש ולזרוע,
לעדור וגם לנטוע.
ראשית, כדי שהיבול יצוץ,
יש להוציא את האבנים לבחוץ.

זרק את האבנים אל השבילים,
לא חשב על מי שבחוץ הולכים.
חסיד שהילך מעדנות,
אמר:" אתה עושה שטויות,
אתה משליך משדה שאינו שלך
ובשטח שלך עושה מהפכה."

בעל השדה זילזל וגיחך,
"כאן אדמתי, ולא היכן שאתה הולך.
אני זורק אבנים מהשדה שלי,
אל מקום שאין לו חשיבות בשבילי."

לאחר שנים-האיש הסתבך בחובות,
בלית ברירה, הוא מכר את השדות.
בזמנים שהלך ברשות הרבים,
הוא ניתקל ונחבל מאבנים.

ואז הבין, קצת מאוחר,
מה בעצם החסיד אמר.
השדה שבה קודם עבד
לא תמיד תהיה שלו בלבד.
אך בחוץ, איפה שהולכים כולם,
זה יהיה האזור בו ילך לעולם.

ואם רוצים עולם יותר יפה ובטוח,
הבה נדאג שברשות הציבורית יהיה נוח.