הדרך הקצרה וארוכה

בעבר בתקופת חכמינו,
חי רבי יהושוע בן חנניה.
והוא סיפר את סיפורינו,
מעשה שהיה כך היה.

הרבי בין השבילים הלך,
אך הייתה לו מטרה בטיול.
הוא חיפש את הדרך לכרך,
עד שבסוף הגיע לפיצול.

שם ישב לו ילד צעיר,
ביקש ממנו הרב לדעת:
"איזו דרך תוביל לעיר?"
אז הילד הסביר לו לאט:
"הדרך הקצרה ארוכה שם,
ואילו זו הדרך הארוכה קצרה."
והרב הביט בשבילים שמולם,
הוא לא הבין איזו תביאו במהרה.

החליט הוא אז לבחור בשביל
שכ"דרך קצרה ארוכה" הוגדר.
ותוך זמן קצר ומהיר זה הוביל,
אל העיר שהוא חיפש, נהדר!

אך הייתה בעיה אחת קטנה,
הוא ראה את השערים בקירוב.
אך מסביבה היו פרדסים וגינה,
וכך הוא לא יכל להכנס לישוב.

הוא היה חייב לסוב לעקבותיו,
אל הצומת שהיה מהתחלה.
ושם הוא שוב ראה מלפניו,
את הילד שסיפר לו מהתלה.

הוא ניגש אל הזעטוט וגער:
"למה סיפרת לי שטויות!
אמרת שזה השביל הקצר,
וזה רק גרם לי להתעכבויות."

אז הילד בסבלנות הסביר:
אמרתי שהיא גם ארוכה, בכנות,
לך בשביל השני והארוך לעיר,
שבסופו תגיע אל שערים בנוחות."

הרב הפנים את מה ששמע לעיל,
והודה שדבריו של הילד הנכונים.
הוא שיבח את חכמת ילדי ישראל,
והמשיך ללכת ללא קיצורים מאריכים.