חילופי עונות

הגשם מרעים על גג הרעפים בזעף, משתתק לפתע, ושוב חוזר. כמו רב בצעקות עם אלוהים. אני מטה אוזן לחלון, מתאמץ לקלוט את לחישתו הנעלמת לפתע.

אולם אני שומע רק את נשימתי, שהופכת להיות קולנית ככל שאני מודע לה יותר.

אני עייף, לאחר שבוע מתיש של נדודים. עוצם את עיני ומרשה לעצמי לרגע להביט על השנה שחלפה מאותו היום בו אזרתי אומץ להתחיל לכתוב. דרך ארוכה עברנו מאז ועד הלום, ליבי ואני. למדנו להכיר זה את זה באמת, להוריד את המחיצות ולפתוח את המסתמים. לא לפעום חזק מדי בפחד, אך לא לפחד לפעום מהר כשצריך.

הגדלנו את טווח פעימותינו, והשונות של פעימות הלב, הרי ידועה כסגולה לבריאות.

וכעת, הגיע הרגע לשוב ולהשתנות.

"שינוי הוא תנועה, ותנועה היא חיים"

אני חושב על כל האנשים שהכרתי, העולמות שגיליתי, הסיפורים ששמעתי תוך כדי תנועה. התובנות שהכו בי בערבו של יום מפרך, בעודי ממשיך לנסוע הלאה. היתדות שהוצאתי מן השק המאובק ותקעתי באדמת המדבר יחד עם שותפי למסע.

כעת וודאי שלא נותר דבר; החול לא זוכר – רק שוכח. החול לא נוטר טינה. הוא לא אוהב, ולא שונא. פעם חם, ופעם קר. זורם עם החמה ועם הרוח. מוחל, סולח למי שטבע בו את רגלו. רואה אותך כפי שהינך.

רואה אהבה.

אולם הצועדים עליו לא יכירוהו, הוא רק יפריע לתנופת צעדיהם. רכותו תמנע מהם לרוץ קדימה. את סודותיו הוא יגלה רק לצועדים לא עליו, כי אם בתוכו. כמו אומרים: "באשר תהיה אלך ובאשר תלין אלין. עמך עמי ואלוהיך אלוהי"

"עת לטעת, ועת לעקור נטוע"

"ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.."

וביום השני –

"…