מסך מפוצל

מסך מפוצל, חצי מחכה שאיזה סרטון אולי מצחיק יירד בווטסאפ, חצי כותב את השטויות האלה כאן. תיעודי, מודע לעצמו, משעמם, סתם הדברים כמו שהם ועוד סופרלטבים של השטחה לכאורה אבל הרמה בעיניים מסויימות. ומחשבה רודפת מחשבה ואפשר לבודד כל אחת, לבודד ולחפור בה, עד שתוחלף במחשבה הבאה, תהייה טובה או מייטבה פחות או יותר לי ולסביבתי אבל תבוא בהחלט. והקושי בבחירה מי מהן ראוייה, ועל מי יש להתעכב, ואחרי מי יש ללכת (שולל או לא). והופ הופ משתנה מרגע לרגע לא נעוצות שיניי בבשר, בקושי מלטפות שיפתותיי את פיטמתה של אם המחשבות וכבר אני מבולבל. אז עוצר רגע, נושם רגע, לא חושב רגע, מחייך רגע, מאמין רגע, לא צופה את הרע רגע, לוקח רגע וממשיך בלי ידיעה כלל אבל עם אמונה בדבר שאני לא יודע מהו ואני אנסה להרגיש אותו בכל רגע ורגע. והנה הסתיים לרדת הסרטון, ביי:)