המדריך לגוף האדם

המכונה שברשותי, הנקראת גוף האדם, התקלקלה. בדומה לרכב, התהליך הוא הדרגתי ופתאומי כאחד. יוכל אדם להגיד, שהגיע לבוקר אחד ורכבו לא התניע, אך התבוננות פשוטה לאחור, תגלה לו כי כבר תקופה נהג להגביר את עוצמת השירים שברכב, כדי להתגבר על רעש הטרטור המציק של המנוע. נורת האזהרה הכתומה של המנוע, ממנה התעלם כבר תקופה. במחשבה נוספת, אף יוכל להיזכר באותו יום בו שמע לראשונה רעש חריג של דפיקה, מלווה בהתחממות יתר של המנוע. אמנם הגלגלים המשיכו להסתובב, אבל עתה הוא יודע שהייתה זו ההתחלה של הסוף.
כעת אני שוכב מרוסק על מיטתי, זה יום סתוי בתחילת הקיץ, יום סתמי בשבועות האחרונים. הדרדותי החלה ביום הראשון לאחר שבוע שיא עבורי. הקפדתי לקום בזריחה, להרים משקלים כבדים ולהתרענן במקלחת קפואה עוד לפני שרובכם שתיתם את כוס הקפה הראשונה. הגעתי למשרד ראשון ויצאתי אחרון, גרפתי מחמאות מכל כיוון, ובסוף השבוע הייתי המאהב המושלם לבת זוגתי. הבעיה, עם שבועות כאלו, שהם נגמרים. בשבועות הבאים, התחלתי להאכיל את גופי באינספור תירוצים וקלישאות, בהם דחיתי את כל האימונים שלי לשעות הערב, אחר כך צמצמתי אותם בחצי, עד שלבסוף הפסקתי להגיע. עכשיו, גוף המכונה שלי שוכב מרוסק על המיטה, סימני השמנה ניכרים בו, ואינו זוכר את ימיו הטובים מלפני חודשיים. חדרי מבולגן, ומחשבותיי מפוזרות אף יותר. ההידרדרות, אם כך, אינה פועלת רק במימד אחד. בזמן שגופי הוזנח ונחלש, מחשבותיי הלכו לאיבוד, התפטרתי מעבודתי והתחלתי לתהות יותר ויותר על משמעות החיים והכיוון בו עליי ללכת. ידעתי שאני מטייל בגבול הדק בין שפיות לשגעון, או יותר נכון, דיכאון. שכנעתי את עצמי, שאני חייב להגיע למחוזות האלו, אם ברצוני לגלות מה נפשי חושקת בו יותר מהכל. הניסוי העצמי כשל, והשלכותיו הם מכונה הרוסה, המסרבת להתניע.
וכאן נגמר הדמיון בין הגוף למכונה, כי בעוד שעבור מכונה הרוסה, תאלצו להיפרד מכמה מאות שקלים, כמה שעות במוסך ותוכלו לחזור שוב לדרכם. אם המצב חמור יותר, ייתכן ותחכו שבוע, ואם הגזמתם מידי, תאלצו לקנות מכונה חדשה, בכל אופן שלא יהיה הפתרון עדיין מ י י ד י .
הגוף, לעומת, ידרוש מעט יותר השקעה. להחזיר אותו לקדמותו, מבחינה פיזית, ידרוש את אותה כמות ההזנחה לפחות, והראש…לראש אין מדריך ברור. אדם עלול גם לבלות שנים במחוזות הדיכאון, בשקט מוחלט, לבד. הוא אף עלול להיות כה אבוד, עד שאינו יודע אפילו שהגיע למחוז "דיכאון", מצב זה הינו מסוכן ביותר, שכן לא ידע להיעזר במדריכים הנכונים על מנת למצוא את המסלול הישר.
אני מתחיל לסדר את חדרי, תחילה בכך שאני מבלגן את כולו. אדם אמר לי פעם, שבלי הרס, אין בנייה. אני מוציא את כל תכולת הארונות, ומפזר אותה על הרצפה, מרים כל פריט, ושוקע בנוסטלגיה עמוקה מידי לעיתים קרובות מידי. אני מנסה לייעל את עצמי, וחושב על שיטת סידור טובה יותר, כך שלא אמצע את עצמי באותו בלאגן שוב בעוד מספר שבועות. שעות אחר כך, החדר מסודר ואני מרגיש טוב יותר.
וכאן, מתחבא כל הסוד לתיקון הגוף. שכן, אין מדריך ברור כמו עבור רכב או מטוס. לעיתים, בעיקר ילדים, יכולים לעמוד ליד מכונה מרשימה ולהגיד "איך הדבר הזה עובד?" בפליאה. היום, אני מבין, שהדבר עובד בדרך מאוד מסויימת, בדרך מאוד אחת. ייתכן, וצריך לקרוא הרבה על מנת להצליח לגרום לדבר לפעול, אך בסופו של דבר, הדבר עובד בדרך מאוד פ ש ו ט ה. הגוף, לעומת, נראה מאוד פשוט ולא מעורר פליאה, במבט ראשון, אך עד היום אני עומד ושואל "איך הדבר הזה עובד?"