היא לא מהרהרת 18+

כשהיא גרה לבד, היה לה עצוב.
אבל מצד שני
היא הייתה יכולה לעשות
כל מה שהיא רוצה.
היא יכלה לשמוע מוזיקה זוועתית,
ואף-אחד לא היה מעיר.
היא הייתה יכולה להכין לה לאכול
כל מה שהיא רצתה,
ולאכול מתי שהיא רוצה,
ולא הייתה בעיה.
היא הייתה יכולה לשבת שעות,
כמו בטטה,
אם זה מה שהיא רוצה,
ולראות סדרות פרק אחר פרק אחר פרק,
ולא הייתה בעיה.
היא הייתה יכולה לנקות את הבית
רק אם התחשק לה,
ואם לא התחשק לה –
אז לא.
והיא לא הייתה צריכה מישהו שייעשה לה,
היא הייתה עושה את זה לעצמה לבדה.

לא היה לה עם מי לדבר,
אז היא, כדי להתחבר עם אנשים,
הייתה פעילה באינטרנט.
לא ממש שיחות,
תגובות קטנות, שיתוף לבטים,
זה הכול.
זה גרם לה סיפוק לדעת
מה הולך אצל אחרים,
אז היא הייתה קוראת בבלוגים,
ובכלל לא משנה
שהיא לא הכירה אותם פנים מול פנים,
ואפילו לא ידעה איך הם נראים.
היא מצאה משחק רשת,
או אולי משחק דפדפן
זה שם יותר נכון.
זו דרך עלובה מאוד להעביר את הזמן,
אבל לפחות היא הייתה בונה אימפריות וערים,
ודואגת לתחזוקת הכפרים,
גם אם זה רק בכאילו.
מישהו אמר לה שהיא צריכה
גם להזיז את הרהיטים בראש,
אז היא הייתה כותבת שירים,
סיפורים, מונולוגים ובלדות.
מישהו אמר לה שהחיים שלה ריקניים,
ושהיא חיה בשביל שום-דבר.
אז היא התחילה ללמוד קבלה באינטרנט,
למרות שהיא הבינה מהר
שזו לא הדרך לגלות את האלוהים,
כי יש צורך בלימוד בקבוצה,
והאדוקים גם עליהם לשמור מצוות.
אבל טוב לה היה לדעת,
גם אם לא הייתה יכולה להשתמש בזה,
כי לא למדה בקבוצה ולא שמרה מצוות.

היא הייתה יכולה לראות את -.
כשהוא -.
ולשמוע את ה -,
כשהם עושים -.

בא אליה מכר ישן.
היא כיבדה אותו בעוגיות סוכר ומיץ תפוזים.
הם דיברו, והוא תהה על בדידותה.
"אבל שמתי לב למשהו," הוא אמר,
"את לא מתעסקת בעצמך כמעט בכלל."
היא לא ידעה מאיפה זה נובע,
אבל באמת מזמן הפסיקה להתעסק בעצמה.
"את נמצאת ברמה רוחנית
במדרגה אחת גבוהה יותר," הוא אמר,
"את שחררת את האגו,
ולכן אינך סובלת.
את לא מתעסקת בעצמך,
ולכן את בעמדה של השפעה.
וזו מדרגה אחת גבוהה יותר מרוב בני-האדם."
"איך אני משפיעה,
ב-מה אני משפיעה?"
"דרך האינטרנט.
כתיבה,
והכלת העולם הפנימי
של האנשים שאת קוראת,
והתגובה שלך אליהם דרך המחשב."

"אני כמעט ולא מהרהרת," היא אמרה.