באותן העיניים

לפי משל בודהיסטי, הטוחן הזקן עומד ליד האובניים וטוחן חיטה.
מידי פעם הוא נוטל מעט מהקמח, וממולל אותו באצבעותיו כדי להיווכח אם הוא כבר מספיק עדין, ואם חלילה הוא לא הופך לאבקתי מידי.

לפתע יוצאת בת קול מן הקמח ושואלת:
? And u old man, are U fine enough
ואכן, לא פעם אני שומע את בת הקול הזו, שעולה כלפי, והופכת אותי באחת – משופטם של דברים, למי שעומד למבחנם.

הנה השבוע ביקרתי בתערוכת ציור, וכדרכם של מבקרים בתערוכה, גם אני אמרתי בליבי שהציור הזה הוא ככה וככה, והאחר הוא מצוין וכן הלאה.
וכדרכם של מבקרים בתערוכה, וכפי שכתב פעם עגנון:
החזקתי לעצמי טובה מרובה על כך שאני מיטיב כל כך להתבונן.
אבל כששקעה הזחיחות יצאה בת הקול ושאלה:
האם י ש ל י ב א מ ת את הידע והעדינות להעריך את מה שרואות עיני ?

והרי זה לא עניין שאתה נוכח בו רק בתערוכה, אלא זהו עניין ת מ י ד י הנוגע לחיים האלו שלנו בכללותם, ולכל ההתייחסויות שלנו –
א י ך ב א מ ת אנחנו יכולים לדעת שאנחנו מבינים דבר לאשורו.

שאנחנו עצמנו – ! Fine enough