תוספת משיח בשקל תשעים

ראיתי בפרסומת שפתחו רשת מזון מהיר לצדיקים בלבד, כזו שמגישה המבורגר מפרה שנרצחה בצורה כשרה וצ'יפס בשמן עמוק בלי שאריות של חולדה מתה. ככה זה כשאתה במדינה מתחרדת, כולם או דתיים או חרדתיים וכל אלו שבין לבין שילכו להזדיין. וזה לא אני אמרתי. ואני, אין מסעדה אחת שאני לא מנסה. מטבעוניות עד מסעדות שמגישות פילה דולפין. מגורמה עד הזבל שבזבל. אבל ג'אנק מהסוג הקדוש עוד לא פגשתי, והאמת שלא האמנתי. בחיי שלא האמנתי, כמעט ולא הכניסו אותי לסניף כי חשבו שאני עוד אחד מהאתאיסטים-אגנוסטיים האלה. אבל אני מאמין באמונה שלמה, מכל הלב, מכל הנשמה, באלוקינו. אדוננו, יחידנו אשר בשמים ובארץ ובמיטה ובשירותים ובמלתחות הנשים. אז הצגתי להם את הכיפה ואת הכיפה החסרה, נכנסתי. התרשמתי. ההוא נוטל ידיים, והילד מבקש מאמא שלו נאגטס לשבת. הגברת בצד שכבר טחנה פרה שלמה מתפללת ברכת המזון, והנער שיצא משירותים התפלל ברכת אשר-יצר לא לפני שהוא רב עם הזקן מי ייטול ידיים לפני מי. הוא לא שמע על כבוד לזקנים? אז חיכיתי שעה בתור, מסתבר שכולם נהיו לי פתאום צדיקים. שומרי מצוות, אוכלים כשר. לא נוגעים, מכבדים. שוביניסטים מסריחים שמפרידים בין גברים לנשים. העיקר שתלויות שם תמונות של עובדיה יוסף, בוהה בך עד המוות. עד שהגעתי לקופה רציתי רק לעלות בסערה השמימה. הזמנתי נס קטן, משהו סולידי. אפילו שהקופאי שאל אם אני רוצה להגדיל בתוספת תשלום. שיחנקו כל הצדיקים האלו, עד לקיבה הם נכנסו לי. חופרים עמוק ולא יוצא כלום. אז חילקתי את חתיכת העוגה שנשארה להומלס שעמד מחוץ לחנות, כולו מצ'וקמק מכוער ומסריח. הוא לא יודע שאפילו במועדון חשפנות יש יותר צדיקים מאשר שם. נלחמתי בהם בכל הכוח. פתחתי סניף לנוצרים וסניף למוסלמים לבודהיסטים ואפילו לזורואסטרים. אף אחד לא היה מקופח. ואחר כך באו אלי בטענות, אמרו שהתחלתי מלחמת דתות. אמרו שחיללתי את שם השם לשווא. כמעט שלחו אותי לכלא, כמעט התאבדתי ונפלתי לתהום הנשייה. והאמת שכל מה שרציתי זה בסך הכל תוספת משיח בשקל תשעים, דווקא את זה הם לא הגישו שם.