קיטור של סתם

היינו בתאילנד, זה היה פעם אני חושב ואולי לפני כן. התפעלנו מהמיומנות הרהוטה חסרת המעצורים שבה ניווטו שש מכוניות לרוחב 3 מסלולים ואיש לא כיהה בשכנו. זכויות לא מוקנות מלידה אלא סחורה שכולה הפקר. רצית הסתכנת. שגית אכלת. מחלון המונית בהיתי בשורות הטוזטוזים שעומדים או דוהרים כידון נוגע בכידון כל אחד והחבילה הבלתי אפשרית, שמשתרבבת מכל קיצוניותיו. בג'ונגל הזה המכונית נכנעה לקטנוע, פשטה את הרגל.
והנה אני ברמזור תל אביבי אביבי. יתושים עכשיו עונתם, משמאלי קטנוע ורעו כנפשו מימיני רוכבו בעזוז מפמפם, כליו רועם, סביבו האויר מתרומם. אני אמנם ראשון, אבל ישנם השווים יותר. וכשירוק בא לעולם, אני מיד לוחץ, משתחל ועובר בסערה בין שניהם ואז הנגזל של ימין סוחט ידית, חותך את דרכי מידית ובמבט זועם מעניש משתלח לרוחב הכביש וברמזור הבא שוב הוא שם, חוסם את דרכם של כולם. זכותו? לא קראתי נכון? יש לה הגיון משלה העיר הזאת, או אולי הדור הזה ואני מדרדר לאנלפאביתיות.

שוב בתאילנד עמדתי ברווח דל על הכביש מהגג בין קטנועים חונים. קטנוע בא רוכבו מכניס גלגל בין רגלי יורד והולך, גז מעיני. איזה כדאי, צמח לו קטנוע בין רגלי.

תל אביב על גדות מדרכה קטנוע שאין לו ברכה לא מצא מדרך לכף גלגלו, ולחכות לרמזור זה לא בשבילו. מטפס כמו מתפרץ על צדעי עולם לא לו, נדחף בעוז מימיני, ומפליג לעבר שני, אז שב ומשנה טעמו וחוזר לנתיבי עולמו.
בתאילנד אם בעברה נתפס, קטנוע דמים ידמם,‎ או אם אונה לו רפורט הרבה ויותר ישלם. כאן עוד לא נולדה עבירה, שעונשו מובטח בצדה. את הדמים מקיזים החל בארבעה גלגלים. כסף גבו הגובים מפטם המון תקציבים. העוף מוליך את הקול, פקחים גחים ועוקצים, מכישים כמו נחיל יתושים.
לא יכון שלום בלבי עד שלא יבוא לחלצנו תשבי, מטלטל על ארבע כרעי אתונו ויגזור על שלוש בדפי עתונו. קטנועים אסורים, רק בגני ילדים, ישובון רוכביהם להלך ברבים וראשי עיריה להם אין כפרה.