מלחמת העולמות הראשונה באמת – פרק 1

האוויר היה רטוב,
הייתי משוכנע שבכל רגע פריזר יבוא לתקוף אותנו,
אבל אז, קארל הגדול סירב להיכנע, והוא דרש מאיתנו ללבוש את מעיל הקיץ שהיה עשוי מכותנה, פוליאסטר, גומי, ניילון, מגירות שולחן, קופסאות שימורים, שימורים, פח, בדיל ואשפה. וכמובן שהמעיל היה 100% טבעי.
חידדתי את מקור הציפור.
משהו היה צריך לדאוג בקופסא הזאת לנשק, אבל כולם היו עסוקים בלקוות לטוב, בזמן שהטוב ביותר אפילו לא הגיע כי בטי עדיין לא קנתה חמאה.
הבטתי לעיניים של המיקרוגל האימתני שהיה לצידנו: עיניו היו כמו קשת של צבעים, אם הקשת הייתה בצבע של כרית מטבח.
היה אפשר לחתוך את המתח בסכין, אבל לא היה לי סכין, אז חתכתי אותו עם כפית. הכפית נשברה.
אכלתי את הכפית.
הרגשתי אותה מסתובבת בקיבה שלי, מתעכלת ממיצי עיכול, מיצי מרפא, מלפפונים בעיניים ומקור מחודד של ציפור.
הלוואי שיכולתי לומר לאותה ציפור כמה שאני אוהב אותה, אבל לא אהבתי אותה, ואני לא נוהג לשקר.
במקום זה, הלכתי לנדנדה והתחלתי להתנדנד, חושב מחשבות פילוסופיות על החיים ועל הקיום:
ואז פתאום קלטתי מה עשיתי לא נכון לכל אורך הדרך.
שכחתי לכבות את הדוד! עכשיו יהיו לנו בבית המון מים חמים, אבל חשבון חשמל גדול מאוד.
יותר גדול מהסכנה אליה נכנסו ממש בטעות, כאשר לחצנו "yes" כאשר שאלו אותנו את השאלה "האם אתם רוצים להיות בסכנה?"
משום מה חשבנו שרשום שם "סָכְנֵה" ולא סכנה, וסכנה, הידוע בכינויו "גן השלושה" – זה אחלה מקום להיות בו, וזאת לא פרסומת סמויה, אלא פרסומת גלויה מאוד.
לכו לסכנה!