הבית שהיה

(נמרדי יוסף) הבית שהיה ואיננו

עמדתי נדהם ונכלם מול בנין הרב קומות שגובהו הרקיע לשחקים. עמדתי ולא האמנתי למראה עיניי. שפשפתי, עצמתי ושוב פתחתי אותן והבניין נשאר, המראה לא השתנה. הבית עמד במקומו ולא זז.
חיפשתי את הבית הקטן בין הקומה האחת ………….ולא מצאתיו.
חיפשתי את הגינה המטופחת שכל עץ וכל שתיל בה נטעתי במו ידיי, והיא לא היתה.
חיפשתי את כל משאהבתי….את כל מה שחלמתי…………..והם נעלמו ואינם.
חיפשתי את אבי ואת אמי, את אחיי ואת אחיותיי, את חבריי ואת שכניי. כמובן, גם הם פרחו ואינם.
הבית נהרס ואיננו.
הבית נעלם .
במקומו עמד הבניין המתנשא וחסר הרגשות הזה.
הוא גזל את כל היקר לי….את כל שאהבתי והוקרתי,
את ילדותי ואת נעוריי.
את הפשטות ואת הצניעות,
את הנועם ואת החום,
את עברי שאותו רציתי לשמור.
אך דבר אחד הבניין העצום עם הפאר המזויף לא יכול לקחת ממני..
את זכרונותי.
הם עמי לעד….. אודותם אכתוב למען שילדיי ונכדיי יזכרו את הבית שהיה

ואיננו עוד. יזכרו ולא ישכחו.