תמיד מאושרים

״ועכשיו… מה קורה עכשיו?״
״עכשיו אנחנו יושבים ליד החלון ומביטים החוצה מבעד לתריסים,
נושמים, מסתכלים, סופגים.
עכשיו לא קורה משהו מיוחד, מלבד החיים עצמם.״
והוא מביט בי שעות ארוכות בעיניו הפעורות של ילד קטן,
בן חמש, ואז נשען עליי ואני מחבקת אותו והכי כיף לנו בעולם.
אבל התמונה נשמעת חסרה.
בדיוק אז, בעלי מתעורר משינה,
מגיע ומתיישב מאחוריי, מאפשר לי להישען גם עליו.
ואנחנו ישובים, נושמים, נהנים. וזה בדיוק הרגע, מבין אותם הרגעים
האלו, שכל כך קשה לנו להעריך בחיים האלו.
רגע פשוט, כיפי ומשפחתי.
רגע של שישי, אחר הצהריים, בערך בני שלושים, לנצח אוהבים,
תמיד מאושרים.