עם כוס קפה מול אלוהים

"אלוהים… אל האלוהים. כבוד הוא לי לפגוש אותך. נשאתי תפילות רבות אלייך, אלוהים.
בכל זאת לקחת את אמי, אלוהים. ולא הגיע זמנה. מדוע בחרת להעניש אותי אם בן סגולה אני, ואנכי מאמין בך כשם שהשמש זורחת כעת מתחתינו?"
"בני, אין זה רע הדבר כי טוב הדבר בעיניי; הבאתיה לכאן יחד עם אבות אבותיה, כיוון שסופר לי שלבן זה צבעה האהוב. אני מעניק לה את הזכות לראותו בכל יום, בכל שעה, בכל עת שהנה חפצה בו. לעד."
"אלוהים… אדוני שבמרומים… הצבע האהוב עליי זה כחול, והכחול נמצא למטה. הלא ידעת כי כאשר הנך לוקח את אמי, אומר הדבר כי אבוא איתה?"
האל שם את עיניו על כובעו של העלם.
"בני, יקירי, לא הבטחתי לך שום דבר. נתתי לך חיים, ואין זה מובן מאילו, משום שבעת שהנך נושם, ישנם הרבה זרעים וביציות ששוחים אי שם באטמוספרה הלא נודעת, בין הביצים של אבא שלך לבין הכוס הרקוב של אמא שלך."
"מצחיק מאוד, אלוהים. מצחיק מאוד."
"כן, אני עושה סטנדאפ כל יום בין השעות 18:00-20:00. גבריאל ורפאל מתים על זה."
"אתה לא משעשע, אם יורשה לי לומר."
"אני לא מרשה לך לומר! אתה עושה צחוק מאלוהייך?"
"נו באמת, אלוהים. עכשיו אתה דואג לשם שלך? גם ככה אסור לאף אחד לומר אותו."