מי אני ומה שמי – אליהו הנביא

"כיצד אוכל לזכות לגילוי אליהו?" שאל אחד מחסידיו את הבעל-שם-טוב.
הכיר הרב בתלמידו, כי חסיד מופלג הוא, וכי אכן ראוי הוא לזכות ולחזות בפניו של אליהו הנביא.
"לקראת פסח" פתח הבעל-שם-טוב בתשובתו, "גש לעיירה צ'נסטוחובה, חפש שם את יעקב החייט ועשה אצלו את הסדר".

ארז החסיד את מטלטליו, ויצא לצ'נסטוחובה. רחוקה העיירה מביתו, ועל כן מיעט ככל האפשר בצידה.

ערב בדיקת החמץ, הגיע חסידנו לצ'נסטוחובה, וביקש את בית יעקב החייט.
יעקב זה, עני מרוד היה, אך מי יסרב להכנסת אורחים בליל הסדר?
"צר לי על קבלת הפנים הדלה" התנצל יעקב, "אף למשפחתי ולי רק לחם צר ומים לחץ".
"הסר דאגה מלבך", ענה החסיד. "איש אמיד אנוכי, וכל הוצאותיך עלי".

ליל הסדר הגיע. יעקב ומשפחתו השתאו בשמחה לנוכח הברכה שנחתה עליהם. תמיד הסתפקו במועט, ואפילו בסעודות השבת. כעת, כל טוב היה על השולחן, וברווח גדול.
גם החסיד היה נרגש, עוד רגע קט, בעזרת השם, יזכה לגילוי אליהו.

ליל הסדר חלף, אך אליהו בושש להתגלות.
במאור פנים נפרדו האורח והמארח זה מזה, והחסיד יצא לדרכו, בחזרה אל הבעל-שם-טוב.

לשמע תלאותיו של חסידו, ספק הרב כפו אל ירכו, ונימת אכזבה נשמעה בקולו.
"הזדמנות פז החמצת, יקירי. כעת, תאלץ לחכות שנה שלמה, ולחזור לצ'נסטוחובה גם בשנה הבאה".

חלפה שנה, והחסיד הנרגש יצא שוב לדרך.
בהתקרבו אל בית החייט העני, שמע קול בכי מעבר לדלתו.
"מה נאכל השנה? מנין נשיג די יין לארבע הכוסות?"
"אנא מכם, ילדיי היקרים", היה זה יעקב, "בטחו בשם, והתפללו אליו בכל מאודכם. סמוך ובטוח אני, כי ריבונו של עולם ישלח לנו את אליהו הנביא גם השנה".