צלב הקרח

רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש ידוע ומפורסם בקהילות ישראל.
לפני התגלותו של הבעש"ט הקדוש, הוא היה ראש הצדיקים הנסתרים.
לא הרבה ידוע על עברו שכן הבעל שם טוב הקדוש התגלה רק בגיל 36.
בהיותו ראש הצדיקים הנסתרים היו לבעש"ט הקדוש גם תלמידים.
באותו זמן היה חורף וסופת שלגים פקדה את האיזור, לפתע החליט הבעש"ט להוציא את התלמידים
החוצה לעבר העיירה הסמוכה עיירה של גויים.
משיצאו החוצה לפתע הפסיקה הסופה והתלמידים הבינו שיד רבם הקדוש בדבר.
בכניסה לעיירה היתה גבעה שבקיץ הנוף הנשקף ממנה היה מרנין, אך כעת הגבעה כשאר האיזור היתה מכוסה שלג עבה.
הבעל שם טוב הקדוש והתלמידים עלו לגבעה והם המתינו, התלמידים לא העזו לשאול את רבם הקדוש למה הם ממתינים.
לפתע נשמעה מוזיקה מכלי נגינה ומרחוק ראו תהולכה של הכמרים הגויים ואחריהם המון אנשים,
באותו יום היה חג נוצרי.
התהלוכה התקרבה לעבר הגבעה ופתאום ראו התלמידים שבמרכז התהלוכה על טס גדול מזהב שנישא על כתפי כמה אנשים יש צלב מקרח.
כעת לא יכלו התלמידים להתאפק ושאלו את רבם- "רבנו הקדוש למדתנו שמה שרואים ושומעים זאת הוראה בעבודת השם, מה יש ללמוד מהצלב שעשויי מקרח?"
הבעל שם טוב הקדוש לפתע ענה -"שליבו של יהודי הוא חם ואם חס ושלום ליבו של היהודי יהיה קר אז יתכן מצב שפאשר לעשות דברים מהקרח".

בחסידות בעיקר מובא סיפור זה להמחיש שיהודי הוא אדם חם גם אם הוא לא שומר עדיין תורה ומצוות,
אך אויי אם ליבו יהיה קר יהיה אפשר להפוך הכל לקרח.