המאבחנת – הגר

היא נכנסה לחדר מבוהלת קמעה .
הביטה סביב במין חימה מחודדת ולאחר מכן התיישבה, מביטה בי בעיניים שחורות .
אישה עזובה . עיניה , כמו תרות אחר אדם נעלם , קשות וחריפות.
ניכר היה עליה כי החיים חספסו אותה ,הפכו אותה לאישה כעוסה ,
אשר הסיבות שגורמות לה להמשיך לחיות מעטות .
בגדיה העלובים והמאובקים העידו על איזושהי ישות נשכחת , אולי
מישהי שהיא הייתה פעם- לפני.
עכשיו היא הייתה רק אישה בבגדי נערה מתקלפת .
היא הביטה לצדדים בחשש , עיניה הקשות מעידות על
נרדפות מסוימת , כזאת שככל הנראה אנשים בחייה גרמו לה .
ואז סיפרה לי על שרה.
"לכי " אמרה לה האישה שגידלה אותה כל חייה "ותשכבי עם בעלי" .
כבר עברה לא מעט בחייה בתור שפחתה של שרה- מעברים מכאן לכאן ללא
סוף בעקבות אברהם , ועכשיו היא כבר יודעת כי הדבר לא יוכל להוביל למשהו טוב.
ניתן היה לראות כי היא מתלבטת , האם תעזוב את ביתה , את האישה והמקום שהכירה
כל חייה – ותצא לדרך לבדה , דבר שלא למדה מעולם לעשות?
היא המשיכה לשתוק , כחכחה בגרון .
או שמא , תלך אחר ציווי שרה, ותאלץ להתמודד עם התנהגותה של אישה קנאית זו?
תיארתי לעצמי שבעקבות היכרותה העמוקה ורבת השנים עם אישה זו , היא מכירה
גם את תכונותיה החלשות .
שתקתי אני , מתבוננת בפניה הקמוצות לאגרוף .
ופתאום היה ניתן לראות שמעבר למסך החשש והתוקפנות הגלויה , מסתתרת איזושהי כמיהה .
נדרכתי .
מאז ומעולם הייתה הגר שפחתה של שרה . האם זה נתן לה את האפשרות לפתח חיים
משל עצמה ? לחדש? לשנות ? לבנות את עצמה ? אך יותר מכל , וחשוב מהכול ,
ליצור מישהו בעולם שהיא יחידה בשבילו ?.
תפקיד השפחה מאז ומעולם גרם לה לתחושה של בידוד , של חוסר נזקקות לה .
ואולי , עכשיו, עם בקשתה של שרה ולידת הילד או ילדה , יהיה מישהו בעולם
שיאהב אותה חזרה ?
אני מביטה בה במהירות , מנסה לשנות , אבל החלטה מתחילה להתגבש לה בראש ,אני רואה איך תקווה פעוטה לחיים טובים יותר פורשת כנפיים ומשתלטת על ראשה ונפשה.
עכשיו כבר אין איך להימלט , התקווה קיננה בתוכה והותירה וולדים , היא
חייבת להמשיך .
וכך, נחושה , היא קמה מהספה בחדר שלי .
חוזרת החוצה – לשרה – ועושה את הטעות של חייה .