יציאת מצרים הספור שהיה
דווקא הצאן הם שדיברו
שלא קרה כמו בספרים
ועל פי מה שהם זוכרים
בני ישראל אשר עברו
אז על פניהם נראו נרפים
גם שריריים ודי שזופים
וצבא פרעה וגיבוריו
יושבים להם על הזנב
כדי לבלום כל אפשרות
שיוותרו על החירות.
אך מי טבע ומה אמר
הבהמות כבר לא סיפרו
כי נהיה די מאוחר
ומה שהוריהן אמרו
היה רק מה או מו.
למחרת כשנשאלו
אם ישראל הם שניצלו
וצבא מצרים צללו
אז התברר שהספור היה אחר.
אמנם פרצה שם סערה, אבל תוך רגע נגמרה
ורק כמה ספינות תועות שמרחוק נראו שוקעות
ואנשים עצרו וגם המתינו על החוף
אולי הים יפלוט סחורות
או סתם גופות של ספנים
מעמלק עד מדיינים
ויתאפשר לבזוז בזול גם תכשיטים גם עדיים
אך בעיקר השרשרות
שעד היום גברים עונדים.
סוכות בנו מנצרים
ולחילם של המצרים
מכרו מצות ובשר סרטן עטוף אצות
ואסורים בלתי כשרים ממשפחות המנואצות שנמצצות ומתפצחות.
הדוד משה שהתבשר, שכל העסק מתפזר, ממשפחתו
חיש התפטר ואל החוף חזר
לתור אחר הפלג המפגר אשר דווח לו שנשר.
הוא התאנח לכשאושר, שגם האלה יהודים.
מאלוהים מאד עסוק תבע טיפול ופתרונים
ולעשות מהם דוגמה עד לדורות אחרונים.
את האמת אם תאמר לאלהים לא הסתדר,
שבדיוק באותו יום קבע מפגש דחוף בסדום
ותשובתו אשר מסר היתה "שזה בסדר מוש יקר, כי כך נוהג כל עם נבחר".
הדוד משה, שכבר למד איך לסנג'ר לו כל אחד
כאילו לעצמו לאט "ורק שלשום נפתח פה באזור מקום שקוראין לו החור של חתחור”.
האל המוטרד, שעכשיו הגיע במיוחד על משה גהר ורק לאוזניו אמר
"לך לך למדבר הדרכים יובילו
ואל תשכח את המטה כי תזדקק לו כאן הרבה.
תודה לא צריך ולאחור אין טעם שתביט אפילו".
בחימה אזי זימן צונאמי צעיר,
שבמחיר מאוד סביר
חצה באין משגיח ובשיטת מצליח הגיח מן הים
ואת מצאי הניצבים שטף הלאה ומשם
יהודים, מצרים, נצרים וכולם.
הרבה מהם נספו,
אבל בסוף, כפי הנטען
חלק מוכר קצתו הזוי וממורמר
נסחף לכנען עם הזמן
ברוח דרום מערבית שמפיחה לעת ערבית
וסופו שנחת בדרך הים
מהכיוון שאלוהים במפורש לא נחם.
אז נכון, 60 ריבוא לא היה, אבל ככה נספרו גם בעליה שניה.
וכזכור היתה עת אביב והם התנחלו בסביבות תל אביב.
לאחרים, שהשתרכו על פי ההלכה
הדרך התארכה עוד ארבעים שנה,
שלא לדבר על שעות המתנה
ומשהציגו בכניסה את התנך עם הזמנה
להוותם נתגלה, שכבר הארץ נגאלה
והם נושבו בצד ההר ובשוליו של המדבר
על תשתיות של שום דבר.
הם כמובן געו איך שהוטעו
וכל אבותיהם מאז ומתמיד סביב תל אביב רעו,
אך רק אחרי שנים
קלטו איך משנים פה ענינים
ועליהם ראשית לבחור בצד, אחרת לא עוזרים לאף אחד.
כך הצטרפו למלחמות היהודים, שמתפתחות עם הדורות
שטופות ביצרים, פטורות ממס ומעצורים
ואנו קוראים משתוחחים ומודים שלא יודעים
מי יתהלל מי יתקלל
בחרפות המוחלפות יומית בין יד השמאל לימנית
ואלוהינו המותש, שרצונו הטוב נחלש
ניסה את עמו בנסיון ועם מטה אהרון
הוציא גז מן הים כפתרון אחרון
ושוב חוזר הסיפור שכמו מכרז תפור תמיד צץ לו הבריון שמתכוון לגרוף מליון
אך היום במקום משה
עם חוט שדרה קשה
ניצבת חרפושית קטנה שמול אתגר גדול רק מיטיבה לחפור בחול
להתחמק מסכנה
ואלוהינו שבמבוכה מצחקק מן הצד
לא מאמין במה נלכד
וכבר מבין שאין תכלית
ועדיין לא נגענו בגל הרפש בתחתית.
תגובות (0)