בודדה בארמון

הירח הדק שנשקף דרך חלון הארמון, בקושי הספיק להאיר את ריצפת החדר. הדסה ישבה על מיטת האפיריון הגדולה, עיניה עצומות ושפתיה ממלמלות תפילה חרישית לבורא העולם.
היא ידעה שתכף יגיע אל חדרה המשרת שנשלח במצוות המלך לקרוא לה אליו, אבל היא התפללה וקיוותה בכל מאודה שאולי יקרה נס.
אולי פתאום יקרה משהו, איזה נושא דחוף שלא סובל דיחוי, אולי איזו מלחמה חדשה שפרצה עם השבטים בגבול הצפוני. ואולי, רק אולי, המלך יחליט שבעצם הוא מעדיף מלכה אחרת, מלכה שכן תספר לו מאיזה עם היא ולאיזו משפחה היא מיוחסת. הרי יש כל כך הרבה נשים ונערות שבניגוד אליה רצו שהמלך יבחר בהן, ובטח יש חלק מהן שגם הן נצר למשפחת מלוכה, כמוה.

קול דפיקה חזקה בדלת חדרה קוטע את מחשבותיה "המלכה אסתר, המלך קורא לך לבוא אליו כעת", כל תקוותיה נגוזו באחת.
ואז, רגע לפני שיצאה מדלת החדר, עלה במוחה רעיון. זה היה רעיון מסוכן, במיוחד אם המלך ישים לב, אבל הדסה היתה מוכנה להסתכן לשם כך. שפתיה החלו ממלמלות מילים עתיקות, השבעות חזקות שלמדה מדודה ובעלה האהוב, מרדכי.
צללית שחורה הופיעה למולה, שד אימתני הכבול בהשבעות אותן המשיכה לדקלם.
"אני מצווה עליך ללבוש את דמותי", היא הורתה לשד המזיק, "ואז ללכת אל המלך אחשוורוש במקומי. ואני אוסרת עליך לגלות לו או לכל אדם אחר את זהותך האמיתית".
היא הביטה בשד שהחל להשתנות לנגד עיניה וללבוש את דמותה, היא שמעה את קולה שלה בוקע מפי השד ואומר "כמצוותך המלכה".
ואז השד ניגש אל דלת החדר ופתח אותה. המשרת עדין המתין שם, נושא בידו נר להאיר את הדרך.
"קדימה הוד מלכותך, המלך מחכה לך", דלת החדר נסגרה.
הדסה נשמה לרווחה, הוא לא הבחין בהבדל. הוא הביטה בירח הדק התלוי בחופשיות בשמים, ושפתיה אמרו תפילת תודה.

מקור-
"והיתה יודעת היא ומרדכי להשביע השד היצר הרע שלה על ידי שם המפורש שיתלבש בדמות גוף וילך אל אחשורוש" (עץ חיים, שער מ"ט פ"ו).