אוהב אותך תמיד.

"בואי אליי" הוא לוחש לי דרך מסך שחור וערפל חמים מסתיר לי אותו.
"איפה אתה?" אני שואלת ומנסה למצמץ דרךעיניים דומעות.
"אני פה, כמו תמיד" הוא אומר בשלווה וקולו מזכיר לי זכרונות שלעולם לא רציתי לשכוח.
"אני באה אלייך אבא, והפעם זה לתמיד". אני מבטיחה לו בקול רועד אך בטוח.
וכעת צפים לי כל הזכרונות שתמיד רציתי לשכוח.
אך בחרתי בשקר למרות שראיתי את האמת מול העיניים.
אך השארתי אותו מאחור וצעדתי קדימה לא ידוע לאן.
ראיתי את חיי עוברים בחלוף שנייה אחת בלבד והייתי לבד, ראיתי רק זוג רגליים אחד.
אבא, הוא נשא אותי על הכתפיים ולעולם לא נטש.
"למה התעלמת ממני למרות שהראתי לך תמיד את קיומי? " הוא שאל פתאום.
כול הערפל נעלם ורק קולו הדהד בראשי כשמולי עולם חשוך.
"נתת לי זוג עיניים ולא ראיתי בהם.
נתת לי חופש הבחירה בחיים טובים ולא בחרתי בהם.
אני לא יודעת למה.. "
התחלתי לבכות, אף פעם לא ידעתי איך אבל זה נראה פתאום כל כך פשוט כשהכול מובן.
איך אני לא אבכה כשאני יודעת שטעיתי.
הבכי שלי גובר וקולות רעם נשמעים.
"ביתי" הוא קורא לי שוב ושוב.
קשה לי לענות כי כבר מזמן הרגשתי שאני לא ביתו, איכזבתי אותו.
אסור לי לאכזב שוב אז אני מקשיבה לו בתמימות רוצה כל כך את קירבתו.
"ביתי אהובה. האם אי פעם אמרתי לך שאיכזבת אותי? לא ייתכן, איך ביתי שמסוגלת להודות בטעויות שלה ולחזור בה יכולה לאכזב אותי?
את הגאווה שלי.
את המטרה של כל העולם הזה.
מלאכים באים ושואלים מי את ואני בוכה מאושר ומספר להם כמה שאת אמיצה.
מספר להם איך נלחמת בשקר שכיסה לך את העיניים ולא שיחרר.
אני מראה להם שאת הגאווה שלי". "
אני לא מפסיקה לבכות ופתאום אני מרגישה משב רוח מרענן שמנקה לי את הדמעות. "אל תבכי,, תמיד חיכיתי לך, ידעתי שתחזרי אליי! תקומי כעת ותספרי לכולם את האמת, אני מאמין בך. אני אוהב אותך כמו האהבה שיצרתי"