שח מט

צפיתי בבכי אל עבר הצריח, הנאכל בכל עיברת האויב. לפתע הרץ הצר שלו, הלך אל קצו המר, ובהצלת הצריח שרגע לפני כן, קרב למוות.
"שח" אמרתי באומץ רב כלפי יריבי, במחשבה שינצח, אני בניצחון מוחץ.
תשובה אין, ושקט מוביל את מהלכו.
חיילו נע כלפי, ברוח אכזרית.
"משחק מרחק לכת, למה לא נפסיק?" שאלתי כיודע את התשובה.
"לא" ענה הוא, אויבי המתוחכם שבשום פנים ואופן לא היה פוסק את סוף המשחק.
"שח" מוסיף הוא לדבריו שנאמרו לא מזמן.
ידעתי שקץ המשחק קרב, ידעתי גם מקודם שהרומח של אויבי ינעץ בי.
"מט, המהלך שלך היה טיפשי" אמר בקול נצחוני.
ידעתי שמשחק זה יהיה לטובתו.
"הזמן הזה, עזר לך?"
"כן" עניתי בעצב, וקמתי מכיסאי.
"תלך אחראי" הכריז אויבי בקול מנצח
ידעתי שאויבי, לא הפסיד שום משחק בשח מט, ובזה הוא התגאה.
למה חשבתי שאני ינצח אותו?
ובמחשבה זו, התחלנו את הצעדה מערבה עם ניגון החליל, שניגונה אהב אויבי יותר ממשחקי שח מט, אולם כרגיל קיים את המשרה שניתנה לו מהשמיים.