בתה של ארטמיס

"ארטמיס, פסס, קומי הגיע הזמן של הירח."
"אוקיי, איזה חלום מוזר חלמתי כאילו הירח יורד אלי ועולה בחזרה לשמיים…"
ארטמי חשה משהו בבטנה ומיששה בבהלה אותו.
'אוי לא, הוא מתחיל לצמוח, אסור שמישהו ידע.' היא הסתתרה בשיחים ולבשה את השמלה הרופפת שלה כדי שלא יראו את בטנה ההולך וגדל, היא חיבקה את הבטנה ועלתה לשמיים בגמר הלילה ציידותיה הקימו מחנה והיא כמו כולם נשכבה לישון, ברגע ששומרותיה עזבו את האוהל שלה היא חמקה ליער, בטנה כבר היה עגול כמו הירח המלא, השמש עקב אחריה והיא הסתתרה מכל בין העצים והוציאה את ילדה מרחמה,
היא הסתכלה עליה וגילתה שזאת בת, היא החליטה שיקראו לה לוטול, היא הוציאה אותה בזהירות מין קרום הירח שעטף אותה וגילתה שעיניה חומות כפרווה של אייל עם אורות כסופים של הירח, לוטול צחקה ופתאום ירד שלג שכיסה אותן בזוה רשהעביר אותן למקום אחר בעולם, הר ארוורסט, היא צחקה מין הקור וארטמיס הבינה כי יעודה להיו לאת ההרים והשלג, היא השאירה את לוטול בשלג המקפיא וחזרה למחנה.

———————————————כעבור 20 שנה———————————————

לוטול הכניסה את ידה למעיל והוציאה משם את הפגיון הכסוף שאמא השאירה לה כעזבה בהר ארוורסט.
היא חתכה את האייל, לקחה את החלקים האכילים והחייתה אותו, ירושה מאמא, היא הסתכלה באוויר וזיהתה זאבים ואנשי זאב בלהקה שלידה, ירושה מאביה. היא הסתתרה כשעברו לידה ופתאום הבזיק פגיון כסוף והברד פוצץ את הזאבים, כולם חוסלו, לוטול חייכה.
"זה היה כייף." אמרה לעצמה והמשיכה למחנה הציידות של ארטמיס היא חיסלה חצי מהן והשאירה את השאר לברוח לארטמיס שהגיעה אליה במהירות הבזק ותקפה.
אבל לוטול ידעה את כל ההתקופת האלה ולכן הכניעה את האלה במהירת וביעילות, היא לא שלחה אותה לטרטרוס, אבל ביקשה שתוסיף אותה לציידות.
לוטול התחננה יום ולילה ולבסוף אחרי החייתה את כל ההרוגות מין המחנה ומן הסביבה ארטמיס הסכימה לה להצטרף לציידות ומאז לוטול היא הציידת החשובה ביותר במחנה אבל היא כבר מתקוננת לברוח.