קשתו של חצי האלף-פרק 17-הקרב על סוורטאלפהיים

~תאודרד~

צבא האלפים האפלים היה ענק. ארגנו את כל צבא הגמדים, אבל לצבא האלפים האפלים עדיין היה יתרון של ארבעה לאחד. התחלתי לחשוב על דרכים להביסם, אבל לכל דרך הייתה בעיה אחת: הענקים. ידעתי שכל עוד האלפים האפלים היו ממושמעים, לא יהיה אפשרי להוביל אותם למלכודת. לפתע גרולמף ניגש אליי ואמר "הגיבורים ומנהיגי הגמדים מתאספים, עליך לבוא". הוא הוביל אותי לאוהל הפיקוד והתיישבנו שם. גמד אחד-שהנחתי שהיה מלך הגמדים-נעמד ואמר "שלום לכם גיבורים וגמדים נכבדים. בנו לכאן לדון באסטרטגיה לקרב הקרוב וגם באויב. נתחיל עם האויב. גילינו שמדובר באויב רב עוצמה, וגרוע יותר אסור לנו להרוג אותו. ולכן הכנו את זה" הוא הוציא מכיסו חוט כסוף והמשיך "הענק יראה כענק רגיל כי אם היה במלוא גודלו לא היה יכול להיכנס לעולם זה. עלינו ללפף זאת סביב צווארו ואז לכלוא אותו. משימה זאת תיפול על כתפי בני וחבריו. אבל הוא לא יהיה נוכח בקרב הזה. עכשיו עלינו לדון באסטרטגיה לקרב, למישהו יש רעיון?". רעיונות רבים הוצעו ,על חלקם חשבתי ועל חלקם לא אבל בכולם הייתה בעיה אחת מרכזית: הענקים. אחרי כחצי שעה לאולפריק היה רעיון. "לדעתי עלינו לשלוח את הגיבורים להרוג את הענקים ולמשוך את שאר הצבא למלכודת." מלך הגמדים צחק ואמר "יש שם מאות ענקים! אפילו הגיבורים לא יוכלו להרוג את כולם לפני שכל צבא האלפים האפלים יקיף אותם." אולפריק חייך ואמר "רק אם הם יהיו מסוגלים לראות אותנו." המלך הזדעף ואמר "אתה מציע קסם?! נגד אלפים אפלים המובלים ע"י לוקי?!" אולפריק גיחך ואמר "לא קסם, אלכימיה." המלך גיחך ואמר "אין הבדל" הזדעפתי ואמרתי "אלכימיה משתמשת בחומר כדי ליצור קסם, ולכן קסם רגיל לא יכול לבטל אותה." המלך אמר "בסדר, בסדר. מי האלכימאי?" אולפריק הצביע עליי. המלך הנהן ואמר "אם כך אתם תהרגו את הענקים ואז תימשכו את האלפים האפלים למעבר 'גזר הדין'." 'גזר הדין' היה מעבר בין שני הרים שהיה מקום מושלם למלכודת של חניתות וקשתים, וזה בדיוק מה שהמלך הציע. הכנתי את התערובת ויצאתי עם הגיבורים להרוג את הענקים ואז עלה בראשי רעיון. החלטתי להציב את הענקים שלי בעמדות הפיקוד של הענקים המתים ובכך לוודא שהאלפים האפלים יפלו במלכודת. לא היה קשה להרוג את ענקי האויב מכיוון שהיו מפוזרים מאוד. החלפנו אותם בענקים שלי ואז חשפנו את פנינו. הענקים שלי פקדו להרוג אותנו וכל הצבא רדף אחרינו. וידנו שנישאר תמיד בטווח ראיה והובלנו אותם למלכודת כשהגענו כמעט לסוף מעבר 'גזר הדין' הגמדים הפסיקו להתחבא ותקפו את האלפים האפלים.
לאחר מכן ציוויתי על הענקים שלי לוודא שהאלפים האפלים לא יצליחו להתארגן מחדש והצטרפתי לקרב.
צבא האלפים האפלים היה בכאוס מוחלט. הענקים שלי הרגו אלפים אפלים מתוך הצבא, הגמדים תקפו
מהצדדים ואני והגיבורים תקפנו מלפנים. ואז ראיתי את לוקי. לוקי כנראה הבין שהענקים הם שלי כי הוא
התחיל להרוג אותם במהירות. החלטתי להסיח את דעתו כדי לוודא שהכאוס יימשך ולכן יריתי בו חץ. הוא
הרגיש את החץ מתקרב וחסם אותו אבל הוא הפסיק להרוג ענקים. במקום זאת הוא הסתער לעברי ואמר "אתה עוד תתענה בניפלהיים! אין לך מושג מה יקרה אם אכשל." הספקתי לשלוף את חניתי והוא תקף. מיד ידעתי שלא אצליח להביסו לבדי אבל למזלי לא הייתי לבד. גרולמף הסתער מימינו של לוקי ותקף בעזרת פטישו, אבל לוקי חסם ואמר "לא הפעם גמד!" יחד עם גרולמף הכוחות היו שקולים פחות או יותר. לוקי שיסף לכיוון ראשי והתחמקתי. אני דקרתי לכיוון רגליו והוא קפץ ובעט בי. לבסוף אני וגרולמף התחלנו להתעייף ונדמה היה שלוקי עומד לנצח. לפתע חרב אש ננעצה בגבו וטליה אמרה לו "אתה אבא איום ונורא!" ואז היא כרתה את ראשו. לפתע השמיים השחירו וקולו של ענק העבר דיבר "לוקי הזהיר אתכם. אם צבאי לא יכבוש את העולם הזה, אז אני אשמיד אותו!" האדמה נסדקה ודמה* התחיל להתפשט על סוורטאלפהיים.

*דם האדמה- לבה.