קשתו של חצי האלף-פרק 13-נקמה והאמת על טליה

~תאודרד~

בת פריה טיפשית. אולי היא הייתה חייבת להרגיז אותי, אבל להפעיל עלי כוחות? להתגנב לחדר שלי? לחלל את הפרטיות שלי בעזרת עוד כוחות ולגלות במי אני מאוהב? היא ממש זקוקה לפגישה עם הענקים שלי. כלומר אפילו אני לא גיליתי את זה עד שנפגעתי מאלות הגורל ונאלצתי לראות את עצמי כפי שאני. שלא לדבר על זה שזה ברור במי אני מאוהב אם אני מאוהב בכלל, וזה ממש לא היה יפה להגיד את זה מולה. כן, כן אני מאוהב בטליה. אחרי הכל זה אמור להיות ברור לגמרי כי אני לא מכיר אף אחת אחרת מספיק כדי להתאהב בה. בכל אופן החלטתי להתנקם בה. פריה היא גם אלת היופי, אז החלטתי לכער אותה קצת. צדתי נחש ואספתי כמה צמחים, הכנתי תמיסה מיוחדת וחיכיתי שנחנה ללילה וכולם ילכו לישון. התגנבתי לאוהל שלה ושמתי את התמיסה בקסדה שלה ושמתי אותה על ראשה כסמל לקסדה שלי שהיא התעקשה להסיר. כשהתעוררתי בבוקר זה היה לצלילי צרחות אימה וכעס. כנראה היא לא אהבה את מה שקרה לה. יצאתי מהאוהל שלי וראיתי את כולם נאספים סביב סיגרון וצוחקים. ואני לא מאשים אותם, כי התמיסה ששמתי בקסדתה נתנה לה ראש של נחש. היא הביטה בי ולפתע ממש שמחתי שלא השתמשתי בנחש ארסי. הייתי בטוח שהיא תתקוף אותי מיד אבל לפתע אולפריק ניגש אליי וטפח על שכמי. "כל הכבוד! אפילו אני לא עשיתי תעלול כזה למעצבן שלי! אבל אני מקווה שיש לך תרופת נגד או שהיא תהרוג אותך" הוא אמר. חייכתי ואמרתי "אין לי שום מושג על מה אתה מדבר, אבל במקרה לגמרי יש לי תרופה בדיוק לזה. רגע עשית תעלול למעצבן שלך?". הוא גיחך ואמר "כולם עושים את זה בסופו של דבר, והמעצבנים בדרך כלל מבינים. סיגרון היא מקרה מיוחד כי היא עשתה את התעלול הטוב ביותר עד שאתה הגעת. היא גרמה לחנית שלי לרדוף אחרי במשך שעה שלמה! אבל נראה שעקפת אותה." נתתי לסיגרון את התרופה ואמרתי "בפעם הבאה תעצבני פחות". היא חייכה ואמרה "אני מודה זה תעלול מוצלח אבל הוא לא יביס אותי, אני עדיין אעצבן אותך". עזבתי אותה וראיתי את טליה מחייכת אליי. ניגשתי אליה והיא אמרה "אני ממש שמחה שאני לא עצבנתי אותך!" הייתי ממש מאושר. אילו רק ידעתי כמה מעט זמן זה יימשך. המשכנו במסע להיכל הכסף והמיתריל. כשהגענו ראינו שהגמדים כבר ממוקמים וצרים על העיר. נכנסנו לאוהל הפיקוד ושאלנו איך מתקדם הקרב. "הם מאיימים להרוג את כל גמדי העיר אם נתקוף. אז תכננו תכנית לכבוש את העיר מבפנים. יש מעבר סודי לעיר לא רחוק מכאן, חלק קטן מהגמדים יסיחו את דעת לוחמי האויב בעיר, באותו זמן הגיבורים יתקפו את הארמון, וכששאר הגמדים יקבלו סימן הם יתקפו בעזרת הענקים של תאודרד." תכנית טובה" אמרתי "אבל כדי לחכות לרדת החשיכה" וכך חיכינו לחשכה. כשזו הגיעה התחלנו. אני, טליה וגרולמף הצטרפנו לגיבורים. אבל כשנכנסנו לארמון הקיפו אותנו אלפים אפלים מיד. "טיפשים, האל יודע כל מה שקורה בעיר הזאת, ואתם עומדים למות.". אולפריק אמר לי "הובל את מלוויך לשאר הארמון וחסל את המפקד, אנחנו נטפל בהם.". לא חיכינו יותר מידי והתחלנו לרוץ. חיש מהר הגענו לאולם הכס. כשהסתכלתי מי יושב על הכס קיללתי שלפתי את הקשת שלי. זה היה לוקי. "אתה לא אמור לאסוף צבא או משהו?" שאלתי. לוקי חייך ואמר "אני אל, טיפש. אני עושה את שני הדברים במקביל. היית אמור להבין את זה מאחר ורובי כלוא כרגע מתחת להר במידגרד!". פשוט יריתי בו. הוא הדף את הירייה וגרם לה לפגוע בטליה. עורה של טליה הלבין ופניה נעשו מעט פחות שדוניות. נראה שזה לא ממש עניין אותה והיא תקפה את לוקי… שפגע בה עם קסם מעלף. "מה לעזאזל קרה לה?" שאלתי לוקי חייך ואמר "הרשה לי
להציג לפניך את טליה בת לוקי" ואז הוא הסתער עליי. שלפתי את חניתי, אבל הוא היה הרבה יותר טוב בחניתות ממני. אבל לי היה את גרולמף שהלם בראשו מאחור. נראה היה שלוקי עמד להיעלם אבל אז אמר " לפחות אנקם בכם קודם" הוא החווה בידו והטבעות של גרולמף התנפצו. ואז הוא יצר חץ כמו שלי ואז ירה אותו. החץ כוון לטליה. לא יכולתי לתת לו לעשות את זה, אז רצתי אל טליה וספגתי את החץ במקומה. הדבר האחרון שזכרתי היה הפיצוץ האדיר כשלוקי נעלם.